רטיג, יובל

בן רחל ויהודה. נולד ביום י"ג באלול תשל"ד (31.8.1974) בכפר אז"ר. בן בכור למשפחה בת שלושה ילדים, משפחה של דור שלישי בכפר אז"ר. יובל החל את לימודיו בבית-הספר היסודי ברמת אפעל. שנים אלו התאפיינו בפעילות ספורטיבית אינטנסיבית. את רוב זמנו הפנוי הקדיש לשחייה בבריכה בקרית אונו השכנה, תחילה בשחייה תחרותית ואחר כך בקבוצת כדורמים. הוא לא החמיץ אפילו אימון אחד, ונחשב בה למשקיען ולוחם, גם בזכות היותו חזק ומוכשר. ההישג הקבוצתי היה חשוב בעיניו יותר מכל וטובת הקבוצה עמדה תמיד לנגד עיניו. מעורבותו, המוטיבציה והנכונות להשקיע כל מאמץ וגם לאמן שכבת גיל צעירה יותר, נעשו תמיד ברצון ובחיוך שובב שובה לב. את לימודיו המשיך בבית-הספר התיכון על שם שמעון בן צבי בגבעתיים, וצוין לשבח על שקידה ועל הישגים נאים. גם בתקופה זו התמיד בתחומי הספורט: ריצת מרתון, טריאתלון, צליחת הכנרת, הקפת התבור, ריצות שדה תחרותיות, ואף הגיע בהם להישגים נאים. הוא לא משך ידו גם ממשחקי טניס וכדורסל. ניכר היה שהאופטימיות שבו עזרה לו להפוך כל משימה לעניין של מה בכך. יובל התגייס לצה"ל בחודש יולי 1992. הוא הופנה לקורס טיס, אך לאחר תקופת הגיבוש וזמן קצר בקורס המכין, פרש ממנו. יובל התנדב לשרת ביחידה מובחרת, והגיע ליחידת החבלה המוצנחת של הצנחנים. כדרכו, המשיך להשקיע ולמלא את תפקידו באחריות. מפקדיו ציינו אותו כ"צנחן ופלס מעולה". הוא הוכיח את עצמו כחייל מצוין וחבר למופת. היה אהוב על מפקדיו ועל חבריו לנשק. קשר הדוק וחם היה לו עם בני משפחתו. הוא הרבה לכתוב להם בתקופת שירותו "ואף על פי שהיה רציונליסט, היה קל כתיבה, ויש לנו הרבה מכתבים ממנו" – מספר אביו. על הערב האחרון במחיצתו מספר אביו: "זכור לי היטב, כאילו זה היה רק אתמול. הערב לפני שהסעתי אותו לבסיס היה ערב יום הזיכרון. יובל ביקש שנעבור ליד האנדרטה לזכר הנופלים בכפר כדי לראות אם משמר הכבוד מתנהל לאשורו. בעבר היה יובל ממארגני המשמר בימי הזיכרון ליד האנדרטה… מי תיאר לעצמו, ששמו יופיע על האנדרטה שבוע לאחר מכן…". במשימתו המבצעית הראשונה בלבנון, ביום י' באייר תשנ"ג (1.5.1993), בתום מארב לילי באזור רצועת הביטחון שבדרום לבנון, דרך יובל על מטען ממולכד ונהרג במקום. בן שמונה עשרה וחצי היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול. הניח אחריו הורים, אח – יואב ואחות – רויטל. לאחר נפילתו הועלה יובל לדרגת סמל.