רחמים, שלמה
שלמה, בן רחל ויחזקאל, נולד ביום ל' בתשרי תש"ה (17.10.1944) בבגדד שבעיראק ועלה ארצה בשנת 1951 עם אביו ותשעה אחיו. לאם לא הותר לעלות והמשפחה נשלחה לגור במעברת טירה הדרומית. האב לא יכול היה לשאת בנטל פרנסת המשפחה ובטיפול בילדיו, לכן שלח את שלמה למוסד של עליית הנוער "פורת יוסף" בירושלים, שם למד ארבע שנים ולאחר מכן שב לגור עם משפחתו. הוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי בטירת-הכרמל, והתחיל לעבוד בבקרים, ואילו בשעות הערב המשיך ללמוד. שלמה התבגר בטרם עת וכבר בהגיעו לגיל ארבע-עשרה היה לגבר. הנער הרגיש לא יכול היה לעמוד מן הצד, בעוד המשפחה כורעת תחת נטל קשיי הפרנסה. הוא הרגיש אחריות כבדה כלפי הוריו ואחיו וניצל כל חופשה כדי לעבוד, ואף לא בחל בשום עבודה. הוא עבד במסיק זיתים ובכל עבודה חקלאית שנזדמנה לו במושבי הסביבה. כזה היה שלמה – עוזר לזולת ורק אחר-כך דואג לצורכי עצמו. הוא היה ישר מאוד ופשוט הליכות. את צרכיו ואת רצונותיו דחק לקרן זווית ועזר לכל אדם כמיטב יכולתו, בענווה ובצניעות. בבית-הספר היה פעיל מאוד בכל ענפי הספורט, בעיקר באתלטיקה קלה ובשחייה והשתתף בתחרויות רבות. כן היה חובב מוסיקה ושירה. היה לו זיכרון מצוין למלים ולמנגינות של שירים ששמע ובכל הזדמנות נתן קולו הערב בשיר. הייתה בו חיוניות רבה ולא היה יושב רגע אחד בטל. את זמנו הפנוי המועט הקדיש לעבודות גילוף בעץ. הוא למד את מקצוע המסגרות ועבד כמסגר-רתך. במקום עבודתו נודע כעובד חרוץ, מסור ומתמיד. שלמה גויס לצה"ל בסוף יולי 1961 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק, הוסמך להיות טען-קשר בטנק "סנטוריון" והוצב לשרת ביחידת טנקים. בסוף שנת 1964 השתחרר מהשירות הסדיר בצה"ל ומיד התקבל לעבודה במספנות "העוגן" וכך המשיך לתמוך בהוריו הקשישים ובאחיו. כשפרצה מלחמת ששת הימים היה בין ראשוני המתייצבים ביחידתו. באחד הקרבות נפצע ואושפז בבית-החולים בלינסון, אך ניסה להעלים את פציעתו מהוריו, כדי שלא להדאיגם. לאחר שהחלים החליט להתחתן ולהקים בית בישראל וכדי לחסוך כסף יצא לעבוד בשדה הנפט באבו-רודס. הוא אהב מאוד את מרחבי סיני, את אבו-רודס ואת העבודה שם ורצה לשתף גם אחרים בחוויותיו. גם אחרי שנשא לאישה את לאה חברתו המשיך לעבוד זמן-מה באבו-רודס, אך געגועיו הביתה תכפו עליו והוא עבר לעבוד ב"מקורות". מיד התערה במקום העבודה החדש, רכש לו חברים וזכה להערכה רבה מצד מעבידיו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים מיהר להתייצב ביחידתו שנשלחה להשתתף בקרבות הבלימה בסיני. בקרב שנערך מול איסמעיליה ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע הטנק שלו מטיל ושלמה נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, בן בכור שנולד לאחר נפילתו ונקרא על שמו, הורים, אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מאז הצטרפותו ליחידת השריון בה שירת עד יום מותו, היה חייל חרוץ ומסור לתפקידו, מקובל ואהוב על כל מפקדיו ועל חבריו. בעמידתו האיתנה ובלחימתו העיקשת היה בין גיבורי ישראל, שנפלו על הגנת עמם". המשפחה הנציחה את זכרו בלוח זיכרון לחללי מערכות ישראל, שנקבע בבית-הכנסת "אליהו הנביא" בקרית שפרינצק.
