רחמים, משה (שאבו, סאבו)

בן אסתר ומתתיהו, נולד ביום י' בניסן תרפ"ז (12.4.1927) בסופיה, בירת בולגריה. למד שבע שנים בבית-ספר עברי ואחר-כך בגימנסיה. היה ציוני מילדותו וחבר ב"מכבי" ואחר-כך היה פעיל שלוש שנים ב"החלוץ". הוא עבר בשלום את כל אימי מלחמת- העולם השנייה, ובחודש פברואר 1946 הגיע ארצה במסגרת עליית- הנוער, והצטרף להכשרה בקבוצת נוער מבולגריה בכפר גלעדי. היה שקט וצנוע בדיבור ובמעשה ורק הקרובים אליו ידעו והבינו את עוצם דבקותו בהגשמה החלוצית ובצורת החיים של הקיבוץ. את הצלחת המפעל של קבוצתו ראה כעניינו האישי, שהוא אחראי לו, השתדל לתקן ולשפר וכל כישלון או משגה גרמו לו מכאובי- נפש. שאיפתו היתה לצאת עם חבורתו להניח יסוד ליישוב עצמאי ולעבור את כל השלבים של הקמת משק. דבר זה הגשים רק למחצה, כשקבוצתו צורפה לקיבוץ אייל (דרדרה) שליד קלקיליה מראשית היווסדו. גם שם המשיך בדרכו שהסכין ללכת בה בכפר גלעדי והיה המצפון, או "הצדיק הנסתר", של החבורה. כשניתן צו הכוננות לקראת מאורעות קשים שנראו באופק וחבריו רגנו על עבודה בלתי- פרודוקטיבית בחפירות-מגן, היה אומר להם: "חברים, עוד תברכו על כל חפירה שחפרתם!" וכשהתקרבה המלחמה לנקודתם עמד בה באומץ יומם ולילה. ביומו האחרון, ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948), עוד דרש להכין לערב מסיבת ליל-שבת, באומרו: "מלחמה, מלחמה, אבל אנו איננו צריכים להפסיק את חיינו הרגילים". ואחרי דקות מספר נפגע מפגז אויב. נקבר בדרדרה. ביום י"ג בתמוז תשי"א (17.7.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה. זכרו הועלה בחוברת-הזיכרון של קיבוץ אייל.