רחמים, גד

בנם הבכור של צילה ורחמים. נולד ביום ה' בסיוון תשמ"ג (17.5.1983) בקרית מלאכי. גדי, בכור הנכדים במשפחה, היה ילד רגיש, שקט וביישן. הוא גדל והתחנך לאורה של תורה: תחילה ביקר בגן דתי והמשיך בחינוך בעל צביון דומה: למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי 'נצח ישראל', המשיך לחטיבת-הביניים של בית-הספר 'אמי"ת' בקרית מלאכי ושם גם סיים את לימודיו התיכוניים, כולל תעודת בגרות. בחופשות, עבד אצל אביו בנגרייה, נגריית 'ניר גד'. באוגוסט 2001 התגייס גד לצה"ל. הוא עבר בהצלחה מבדקים לצנחנים אך פניו הושבו ריקם בשל עודף חיילים. כשחזר לבסיס קליטה ומיון ביקש להתגייס ל'משמר הגבול' ונענה בחיוב. אחותו מספרת: "הוא רצה רק צנחנים או מג"ב. הוא לא היה מוכן להתפשר על משהו אחר." גדי עבר טירונות בת ארבעה חודשים וסיים אותה בהצטיינות. אחר-כך יצא לקורס צלפים וכשסיימו הוצב בחברון, בפלוגה כ"ה של מג"ב. אחת לשבועיים-שלושה היה חוזר הביתה לחופשת סוף שבוע. בשקט האופייני לו, לא סיפר על המצב ולא נידב פרטים על הפעולות שהוא מבצע או על התנאים שבהם הוא משרת. במשך שנה ושלושה חודשים של שירות ביצע את המוטל עליו למופת, בצניעות ובמסירות, ומעולם לא התלונן. גם כשנפצע בכתפו במהלך פעילות מבצעית וידו היתה נתונה בגבס, התעקש לחזור מיד לחבריו לפלוגה. גדי היה לוחם אחראי, רציני ושקול. חודשיים לפני נפילתו, קיבל תעודת הוקרה על תרומתו בלכידת אחד המבוקשים הבכירים בחברון, במהלך מבצע 'דרך נחושה'. חבר ילדות מספר: "גם כשקיבל את אותה תעודת הוקרה, הוא אמנם היה גאה, אבל לא השוויץ בכך. הוא סיפר על כך רק לחבריו הקרובים." חבריו של גדי יודעים לספר, כי היו לו שלוש אהבות: 'משמר הגבול', סוסים וחברתו, אותה הכיר חודשים ספורים לפני נפילתו. ביום י"א בכסלו תשס"ג (15.11.2002) נפל גדי בקרב בחברון והוא בן תשע-עשרה. בסיום תפילת ערב שבת במערת המכפלה יצאה קבוצת מתפללים גדולה בדרכה חזרה לקריית ארבע, כשכוח צה"ל ומג"ב מאבטח אותה. דקות מעטות לאחר-מכן נפתחה לעברם אש תופת על-ידי מחבלים מהג'יהאד האסלאמי, שהתמקמו בבית נטוש על גבעת אבו סנינה, החולשת על 'ציר המתפללים'. כוחות רבים הוקפצו למקום, כולל חיילים, אנשי מג"ב וכוחות מכיתת הכוננות בקריית ארבע. המחבלים הציבו מארב מתוכנן היטב ובחסות החשיכה הטילו רימונים והחלו לירות על כוחות החילוץ שהגיעו למקום אש כבדה ומדויקת מטווח קצר. במקום התנהלו חילופי אש קשים, שהקשו על פעולות החילוץ ובמהלכם נפגעו רבים מאנשי כוחות ההצלה. כוחות גדולים של מגן-דוד-אדום וצה"ל פינו את הפצועים מהמקום בעזרת מסוקים. לאחר שעתיים הצליחו הכוחות לפרוץ אל הבית שהמחבלים שהו בו והרגו אותם. במהלך הקרב שהתפתח נהרג גדי ועימו נפלו עוד אחד-עשר לוחמי צה"ל, לוחמי מג"ב ואנשי כיתת הכוננות של קריית ארבע: אלוף-משנה דרור וינברג, סגן דן כהן, רב-פקד סמיח סווידאן, סמל-שני תומר נוב, סמל-ראשון יצחק בואניש, סמל-ראשון איגור דרוביצ'קי, סמל-ראשון ישעיהו דוידוב, סמל-ראשון אלכסנדר יונתן דוכן, סמל-ראשון נתנאל מכלוף, סמל-ראשון דוד מרכוס וסמל-ראשון אלכסנדר צביטמן. אלוף-משנה גל הירש, קצין אג"ם של פיקוד המרכז, סיפר על תפקודו של גדי בעת הקרב: "עם שמיעת קולות הירי מהיתקלות הסיור הרגלי בסימטה ליד ציר המתפללים, פעל גד באומץ ובנחישות להגיע למגע עם המחבלים. סמ"ש גד נכנס לסימטה שלוש פעמים על-מנת לחלץ נפגעים. כניסה חוזרת ונשנית לתוך שדה הקרב מעידה על אומץ לב, נחישות ודבקות במשימה. בפעולתו זו סיכן גדי את חייו על-מנת להציל חיי אחרים. סמ"ש גד נפל בקרב מול מחבלים שזממו לפגוע באזרחים תמימים ופועלו הציל חיי פצועים ומימש את ערך הרעות ואחוות הלוחמים." גדי הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית מלאכי. הותיר אחריו הורים, אחות – ליליאן-ליאת ושני אחים – ניר ואבינתן. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל שני. משפחתו של גדי הקימה אתר אינטרנט לזכרו ובו תמונות מתקופות חייו השונות, תעודות וסמלים שהוענקו לו וקטעי עיתונות שהתפרסמו לאחר נפילתו. כתובת האתר: www.gadi-rahamim.co.il. בקרית מלאכי, נחנך על שמו רחוב, מבוא גדי. העיתונות הכתובה והאלקטרונית סיקרה בהרחבה את האסון שאירע והאירה את דמותו של גדי.