רחמים, אבישי
בן רחמים ומתנה. נולד ביום כ' בסיון תשי"ד (21.6.1954) בעפולה. למד בבית הספר היסודי 'רמות' שבגבעת המורה. המשיך בבית הספר היסודי ע"ש א.ד. גורדון שבירושלים וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון 'בויאר' שבבירה. כל משך לימודיו בבתי הספר השונים בלט אבישי כתלמיד מצטיין ופיקח. הוא הצטרף לתנועת הנוער 'בית"ר' בירושלים וביקש להיות פעיל בקן. אולם, לאחר פרק זמן קצר, נאלץ לפרוש בגלל עומס הלימודים הרב. אבישי היה חובב ספורט נלהב והוא עסק בתחומים רבים: מגיל צעיר הצטרף כחבר בארגון י.מ.ק.א היה פעיל בנבחרת טניס השולחן ובנבחרת השחייה. אחרי כן התחיל לעסוק בענף הקראטה והתאמן בו למעלה משנתיים. בשנת 1972 זכה אבישי במקום הראשון בתחרות הקראטה והוענק לו גביע על הצטיינותו. אחרי כן השתתף בתחרויות מספר בין נבחרת י.מ.ק.א לנבחרת האוניברסיטה העברית וזכה בגביעים נוספים. אבישי אהב מוסיקה וספרות. הוא פרט על גיטרה והרבה לקרוא ספרים. אהבה מיוחדת היתה לו לצילום. הוא הנציח במצלמתו אירועים רבים בחייו ובחיי המשפחה, וכעבור שנים צילם נופים וחברים לשירותו הצבאי. בגיל צעיר התגבשו תכונות האופי הבולטות שלו: כושר מנהיגות, אחריות, הקפדה על סדר וניקיון ואהבת הבריות. אבישי גויס לצה"ל באוגוסט 1972 והושם לחיל המודיעין. הוא נאבק פרק זמן ממושך למימוש בקשתו להתנדב לחיל קרבי – לשרת כצנחן או כחייל בסיירת. כעבור זמן ניתן לו מבוקשו והוא נשלח לטירונות של חיל הרגלים, במטרה להכשירו כצנחן. כיון שהגיע לטירונות שלושה שבועות לאחר תחילתה, התקשה אבישי באימונים המפרכים. אך עד מהרה, כפי שמעידים חבריו, התעלה והיה לטירון המצטיין בפלוגה. הוא עודד את הסובבים אותו, נטל לעצמו משימות שהוטלו על אחרים כדי לסייע להם. היה הכוח המניע של כל מסע ושל כל אימון מפרך. מספר חברו לטירונות – אריה: "בלטו בו, באבישי, שלוש תכונות חשובות: רמת משכל גבוהה, יחס מצוין לסובבים אותו והיותו חייל למופת. הוא היה קשוח ורציני ותמיד עמד על דעתו ביודעו שהצדק עמו. לעתים קרובות נאלץ להתווכח ממושכות עם מפקדיו כדי לשכנעם בצדקתו ולהעיר להם על ליקויים שונים בשיטות העבודה. בקורס הצניחה היה אבישי בין המצטיינים ועם תום הקורס נשלח לקורס מ"כים. לקראת סוף הקורס פרצה מלחמת יום הכיפורים. ואבישי נשלח עם חבריו לגזרת התעלה שם נטל חלק בבלימת הכוחות המצריים ואחרי כן בחצית התעלה ובתפיסת מתחם באזור איסמעיליה, כפי שמעידים חבריו. חרד אבישי לשלום אביו ואחיו, חבריו ליחידה וחבריו מימי הילדות, יותר מאשר לשלומו שלו. לאחר המלחמה התלבט בנוגע להמשך דרכו: האם ישתלם בקורס קצינים? האם יעסוק חודשים אחדים בהדרכה? לבסוף בחר בהדרכה וצורף כמ"כ לפלוגה בגדוד. אבישי נקט שיטה מיוחדת בהדרכה. הוא התבסס על יצירת אמון הדדי בינו לבין חייליו ונמנע מלהענישם לעתים מזומנות. מספר חברו: "חייליו היו מרוצים מהדרך שנקט ולא העזו לסרב לפקודותיו. הם העריצו אותו. "כל משך שירותו הוערך אבישי, על ידי מפקדיו, כחייל מצוין וכמפקד מעולה והם בחרו בו לביצוע משימות מיוחדות ומבצעים חשובים. ביום ה' באייר תשל"ד (27.4.1974) נפל אבישי בקרב על החרמון מפגיעת פגזי האויב. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות. משפחתו הנציחה את זכרו בקריאת שתי כיתות במעון תנועת האישה הדתית הלאומית בירושלים על שמו ובשיפוץ והרחבת המעון שנקרא 'מעון אבישי'.
