רחמילביץ, יוסף-דויד (“יוסי”)

בן צבי וחיה. נולד ביום ח' בתשרי תש"ח (22.9.1947) במינכן שבגרמניה. בשנת 1948 עלתה המשפחה לארץ. את לימודיו סיים בבית-הספר "יסוד התורה" ולאחר-מכן המשיך ללמוד ב"ישיבות" "תפארת צבי" וישיבת "אשקלון". יוסף היה בחור שופע-חיים ותמיד מוכן היה לעזור לזולת. את שאיפתו ומטרתו בחייו ראה בעשיית חסד מתוך ענוה וצניעות. הוא לא היה מייחס חשיבות למעשיו-שלו ופעם אף הציל את חברו תוך סיכון עצמו. יוסף-דויד השתייך ל"צעירי אגודת ישראל". עסק בספורט ואף אהב לקרוא ספרים. בינואר 1966 גויס לנח"ל כדי לשרת את עמו ולמלא את חובתו למולדת. שירותו בצבא נפסל מבחינת הבריאות אך הוא עשה הכל כדי להתקבל לשירות וכשנתקבל דחה כל שירות מינהלי שהוצע לו ובחר לשרת ביחידה קרבית – וכך יצא לקורס מ"כ, חשב לעבור קורס-צניחה ולאחר-מכן אף קורס-קצינים. לבסוף אמר לחתום לשירות-קבע. עוד הוא משרת בשירות-חובה פרצה מלחמת ששת הימים בה נפצע בקרב שנערך באום-כתף שבסיני; זה היה ביום השני לקרבות. לאחרונה, ביום י"ד בסיון תשכ"ז (22.6.1967), מת מפצעיו בבית-החולים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול. בחוברת "יד לנופלים" שהוציאה פלוגתו הונצח שמו. ובחוברת "החטיבה במלחמת ששת הימים" הועלה זכרו. עמודים לזכרו הוקדשו לו בספר "נח"ל נגב במערכה". כמה עמודים הוקדשו לזכרו בהבאת דברים מפי אביו וחבריו בספר "במעלות גיבורים", בעריכת ישראל ארליך. בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל – "גוילי אש", כרך ד' – הובא מעזבונו.