רחימוב, יצחק

בן רינה ושמעון. נולד ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) בתל אביב. יצחק, שהכול כינוהו איציק, היה בן למשפחה טיפוסית של ארץ-ישראל העובדת, שהתגוררה תחילה בשכונת התקווה. את חינוכו היסודי קיבל בבית-הספר 'ברנר' בגבעתיים. משם עבר לבית-הספר המקצועי 'אורט' ברמת גן ועם סיומו ביקש דחיית גיוס לשנה, כדי להשלים את בחינות הבגרות בבית-הספר 'משלב'. כעבור שנים, כשהיה כבר קצין בכיר בצה"ל סיים תואר ראשון בהיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. איציק היה חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד ובמסגרת התנועה הרבה לטייל בארץ, תחביב שפיתחו ונשאר נאמן לו כל חייו. ברבות השנים נעשה גם צייר מובהק. הוא התחנך על ערכי אהבת הארץ, רוח ההתנדבות וההזדהות עם ערכי ההגנה וההתיישבות. איציק היה בעל תבונת-כפיים והצטיין בעבודות נגרות, בנייה וכל מלאכה הדורשת זריזות ידיים, תושיה וחריצות. בשעות הפנאי אהב לקרוא ספרים ואלה ליווהו בכל דרכו. יצחק התגייס לצה"ל ב- 1969 והתנדב לחיל-הצנחנים. הוא שירת בסיירת 'חורב' ולקראת סיום שירותו הסדיר יצא לקורס קצינים והמשיך את שירותו בצבא הקבע. איציק מילא בצה"ל שורת ארוכה של תפקידים קרביים ופיקודיים, רובם המכריע במסגרת חיל-הרגלים, החיל שעימו הזדהה יותר מכול. אחרי מלחמת יום-הכיפורים עשה תקופת-מה הסבה לשריון, אולם חזר לשרת בחי"ר לפי בקשתו. היה מפקד פלוגת טירונים, קצין מבצעים, סגן מפקד חטיבה בעזה וברמת הגולן, קצין מבצעים של פיקוד הדרום, ובשנים האחרונות סמח"ט ברמת הגולן וחונך ביחידת הקישור של צה"ל ללבנון, בדרגת אלוף-משנה. אנשי צבא דרום לבנון היו בני טיפוחיו והוא העניק להם מניסיונו הרב בכל התחומים, לא רק הצבאיים. פקודיו הלבנוניים העניקו לו עיטורים, תעודות הוקרה וחרבות למזכרת. בשנת 1972 נשא לאישה את מיכל ולזוג נולדו שלושה ילדים. ב- 1976 נטל איציק פסק זמן מצה"ל, אולם כעבור שנתיים חזר לצבא הקבע, סיים את פו"ם ומילא שורה של תפקידים במטכ"ל ובפיקוד הדרום. תקופת-מה התגוררה המשפחה ביבנה וב- 1986 עברה לקיבוץ מרום גולן, שבו התערה איציק עד-מהרה והתחבב כדרכו, על הכול. בתפקידו כקצין קישור בכיר בגזרה המערבית בלבנון, לא הסתפק איציק במשימות פיקודיות. בכל אירוע ביטחוני בגזרה היה ממהר ללבוש אפוד קרב וקסדה, נוטל נשק ורץ קדימה עם חייליו. אף פעם לא התנשא על פקודיו וגילה יחס חברי לכל חייל, בלי שים לב לדרגתו ולתפקידו. ביום כ"ד בטבת תש"ן (21.1.1990) בעת היתקלות עם מחבלים שהתבצרו בבניין בפאתי הכפר ירון בדרום לבנון, נהרג אלוף-משנה איציק רחימוב מכדור אויב. הוא נטמן בבית-העלמין הצבאי בחולון. בן שלושים ותשע היה במותו. השאיר אחריו אישה, שתי בנות – מירב ועדי, בן – אייל והורים. במכתב תנחומים למשפחה כתב, בין השאר, שר הביטחון דאז יצחק רבין: "אל"מ יצחק רחימוב נתן את חייו למען מולדתו. בתוקף תפקידו כחונך לצד"ל רץ קדימה והגיע עם צוות אבטחה קרוב לבית שבו התבצרו המחבלים ונפגע במצחו מכדור שנורה על-ידי מחבל… יצחק היה מפקד אמיץ והתייצב תמיד ראשון להושטת עזרה ולהתנדבות. הוא הותיר רושם עמוק על כל הסובבים אותו. איש מקצוע עתיר נסיון, המקרין ביטחון על סביבתו. איפיינו אותו מסירות, התמדה, יוזמה, ידידות וריעות והרבה אמונה בצדקת הדרך". מפקד היחידה ציין: "איציק הפגין מה הם ערכי יסוד וערכי לחימה אמיתיים של האדם, עליהם חונכנו וגדלנו, קשר ושורשים לארץ-ישראל ולמדינת ישראל… מעשיו מהווים סמל ודוגמה לאזרח, לחייל ולמפקד". המשפחה הוציאה חוברת לזכרו ובה דברי הספד של מפקדים, חברים לאורך דרכו וקטעי עיתונות שפורסמו אחר מותו.