רחום, עודד
בן מרים וויטוריו, נולד ביום ב' בכסלו תשכ"ג (29.11.1962) בתל-אביב. עודד החל ללמוד בבית-הספר היסודי על-שם דוד ילין בשכונת הדר-יוסף בתל-אביב, וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר המקצועי "ליידי דייויס" במגמת מכניקה. מילדותו נתגלו בו כוח רב ומרץ בל ישוערו. עודד היה חבר בתנועת "הצופים" בשכונת מעוז אביב, ולאחר שנתיים הצטרף לאגודת צופי ים "זבולון". עודד עבר פעמיים קורסים מתקדמים במכמורת, וקיבל תעודות על כך. אהבתו הגדולה הייתה הגלישה אם ביבשה על "סקייטבורד" ואם בים – על גב גלשון. יחד עם חבריו הוא היה יוצא קיץ וחורף לחוף "הצוק", ועל גבי הגלשונים מבצעים תעלולים מרהיבי עין. לעודד היו חברים רבים שביקשו את קרבתו, וצחוקם והמולתם מילאו את הבית. הוא אהב להתלבש יפה בנעליים ובבגדים יקרים, ולשם השגת הכסף עבד בלילות בפאבים, כעוזר תאורה במופעים ועוד. גם החלפת הגלשונים בגלשונים טובים יותר עלו בכסף רב, אך תקופת הגלישה הייתה תקופתו היפה ביותר של עודד. עודד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1981, והתנדב לחיל-השריון. הוא התעקש לשרת כחייל קרבי אף שיכול, כאיש מקצוע, לעסוק במקצועו. הוא העלים מהרופאים הצבאיים שבדקוהו, כי הוא סובל מרשרוש בלב. כוחו הרב ויכולתו הגופנית עמדו לו בעת האימונים הקשים שעבר, ועוד נותר בו כוח לעזור לחבריו, לתמוך בהם ולעודד – כשמו – אותם. הוא היה גאה מאוד כאשר צורף לחטיבה 7, שבה שרת אביו לפניו. בעת חופשתו האחרונה, לפני שחזר לשרת בלבנון, נפצע עודד בידו בעת גלישה. למרות שידו נזקקה לשמונה תפרים, לא שעה לבקשת אמו לבקש ימי מחלה, והשיב לה כי מקומו לצד חבריו. ביום כ' בסיוון תשמ"ב (11.6.1982), נפל עודד בקרב בלבנון במלחמת שלום הגליל והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. הוא השאיר אחריו הורים ושני אחים.
