רז, רפאל

רפאל (רפי), בן יפה ונוריאל, נולד ביום ח' בניסן תשי"ג (24.3.1953) ברחובות. כשהיה בן ארבע עברה המשפחה לנס-ציונה, שם התגוררה בבית ערבי ישן בשכונת סרפנד. רפי השלים את לימודי היסוד בבית-הספר היסודי-ממלכתי ד' בנס-ציונה. משחר ילדותו אהב את הטבע ובילה ימים רבים בטיולים ובחקר הטבע בסביבה ובפרדסי נס-ציונה. בבית-הספר היה תלמיד טוב ושקדן והקדיש זמן לאוסף הבולים והמטבעות שלו. מילדותו שיחק בכדורגל והיה חבר בקבוצת ילדים ואחר-כך נמנה עם קבוצת הנוער של המושבה. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי עבר לקיבוץ רגבים במסגרת "עליית הנוער", שם עשה שנתיים, למד בבית-הספר והשתלב בחברת הנוער של המקום. בתום השנתיים עבר לקיבוץ גבים, שבו מצא לו בית ומשפחה. הוא נודע כעובד מסור וכתלמיד חרוץ; במשפחת סלע, שאמצה אותו, ראה את משפחתו ואהב אותה מאוד. עם סיום לימודיו התיכוניים בקיבוץ נותרו לו חמישה חודשים עד מועד גיוסו לצה"ל והוא הלך לעבוד במסגריה. שתים-עשרה עד חמש-עשרה שעות ביום עבד במסגריה ואת כל רווחיו נתן כדי לפרוע את חובות המשפחה בנס-ציונה וכדי לרכוש מקלט טלוויזיה. כשנשאל למה דווקא טלוויזיה ענה, "כדי שיהיה להם מה לעשות בערב וכדי שאחי לא יהיה בחוץ". אם כי הקיבוץ הציע לעזור לו סירב לקחת את הכסף והעדיף לעבוד במו ידיו למען משפחתו. הוא היה ישר מאוד וגלוי-לב ונהג לומר לכל אדם בפניו כל מה שהוא חושב, מטוב ועד רע. מעולם לא היסס לבקר ביושר ובחריפות כל אדם שנהג שלא כשורה. כל אימת שחשב שהצדק אתו, הלך בדרכו עד הסוף. רפי היה מנהיג מלידה, בעל חיוך ביישני קמעה, מבט בוטח ומרוכז וסנטר תקיף. בעבודה היה חרוץ ומוכשר מאוד, בעל כוח רצון עז להגשים את המטרות שהציב לו בדרכו ובשום אופן לא ויתר על השגת מטרותיו ולו גם במחיר מאמצים עצומים. באחד הימים עזר בעבודה באיסוף כותנה בקיבוץ גבים. טרקטוריסט, שעבד בהעמסת עגלות כותנה, הרים אחת מהן והיא פגעה בתיל מתח-גבוה וכל הטרקטור התחשמל. הטרקטוריסט קיבל מכת חשמל, נצמד לטרקטור והפסיק לנשום. רפי לא איבד את עשתונותיו, קפץ על טרקטור אחר ותוך סכנה חמורה לחייו נסע ישר אל הטרקטור המחושמל והתנגש בו. מעצמת המכה ניתק הטרקטור מן התיל והטרקטוריסט ניצל. אחרי כן סירב רפי לדבר על מקרה זה בטענה ש"אין צורך". רפי גויס לצה"ל בתחילת מרס 1972 והתנדב לנח"ל המוצנח. אחרי סיום הטירונות עבר קורס צניחה. הצניחה הייתה משאת נפשו מילדות, וסמל הכנפיים הוענק לו במסדר שנערך ליד הכותל. הוא השתלם בקורס למפעילי מקלע ובקורס מ"כים חי"ר. מפקדיו המליצו לשולחו לקורס קצינים ובהמלצתם ציינו שהיה בעל "מנהיגות טבעית". בימים הראשונים של המלחמה הוענקה לו דרגת סמל. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הוצב עם יחידתו בבקעה, וכעבור זמן הועברה היחידה לסיני. במכתביו מלאי ההומור מסיני ציין את המוראל הגבוה ששרר ביחידה. במכתב שכתב להוריו סיפר "…אצלי הכל בסדר, עושים חיים הרבה יותר ממה שאתם חושבים. אל תדאגו לשלומי, באמת אין מה לדאוג. אני לא נלחם, עדיין לא יריתי כדור אחד". ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), ליד הסוללה ממערב לתעלת סואץ, נפגע הנגמ"ש שבו נהג וכל נוסעיו נהרגו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה האבלה כתב שר הביטחון, משה דיין: "רפי ז"ל היה מסור וחבר מצוין, אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק;" ישראל שמיר, ראש המועצה המקומית של נס-ציונה, כתב למשפחה המתאבלת: "… בצעד כבד ובתדהמה עמדו הנוכחים דום לזכרו הברוך של בנכם רפי ז"ל והביעו את השתתפותכם בצערכם העמוק וביגון אשר פקד אתכם – ואותנו עם כל תושבי המושבה – על אובדן תפארת העלומים. זכר יקירכם-יקירנו לא ימוש מאתנו לעד. כואב הלב על אבדן בן יקר כזה ואין מלים בפי לבטא את גודל האבדה ולנחמכם. אני תפילה שהשם ייתן לכם את הכוח והאומץ לשאת את הצער והכאב למען זכרו של רפי". קיבוץ גבים, שאליו התעתד לחזור כחבר עם תום השירות הצבאי, הוציא לאור חוברת לזכרו.