רז, יעקב
בן בת שבע ושמעון. נולד בה' בסיוון תרע"ט (3.6.1919) בהיראט שבאפגאניסטן. בילדותו התייתם מאמו ובהיותו בן עשר עלתה משפחתו לארץ-ישראל והשתקעה בירושלים. בשל הקשיים הכלכליים שפקדו את המשפחה נאלץ יעקב להפסיק את לימודיו הסדירים ולהשתכר למחייתו. הוא המשיך לימודיו בשיעורי ערב כשהוא מגלה צמאון דעת והתמדה רבה .בגיל צעיר הצטרף לקן בית"ר המקומי, ולאחר מכן לשורות האצ"ל. מטעם המחתרת נשלח לפעולות מיוחדות הכרוכות בסיכון רב והוא ביצען בדייקנות ובמסירות-נפש. ביום 26.7.1938 יצא מחופש כערבי, לשוק שבעיר העתיקה כשבסלו מוקש המחובר לשעון, מוסווה בתוך פירות וירקות. מאחר שבאותו יום היתה שביתת סבלים ערביים עורר את חשד העוברים והשבים בסביבת שער שכם וכשפנה להסתלק רדפו אחריו ודקרוהו בפגיונותיהם בכל חלקי גופו. הפצוע הועבר לבית החולים "הדסה" והמוקש פורק על-ידי חבלן המשטרה. מאוחר יותר הועבר לבית החולים הממשלתי בעיר ושם נחקר יום-יום על-ידי אנשי הבולשת שדרשו לדעת מי היו שולחיו. מחשש שמא לא יוכל לעמוד זמן רב בחקירות נוספות החליט יעקב להחיש את קיצו, חיכה עד אשר נרדמו שומריו ואז קרע מעליו את התחבושות שכיסו את פצעיו ובי"א באב תרצ"ח (8.8.1938) נפטר מאיבוד דם. הוא הובא לקבורה בבית העלמין שעל הר הזיתים. הניח הורים ואחים. המשורר אור צבי גרינברג כתב לזכרו שיר עז-ביטוי בשם "אגדת יעקב רז". שמו הונצח גם בספרים "זכרם נצח;" "דברי ימים למלחמת השחרור;" "המבוקש". לאחר מלחמת ששת הימים התברר למשפחה שעל הקבר סללו הירדנים את הכביש ליריחו. לכן הוקמו מצבות לזכרו בהר הזיתים, במקום הקבורה המשוער, ובחלקת הנעדרים בהר הרצל.
