רז, ינון

בן נורית וצבי. נולד ביום כ"א בחשוון תשל"ד (16.11.1973) בפתח תקווה. בן שלישי למשפחה בת ארבעה ילדים. ינון היה ילד דיסלקטי בעולם אטום. אהב גיטרה ואהב שירים. בכיתה ז' כתב שיר לתחרות שירים בנושא "ארץ ישראל" מילים ומנגינה, והכניס למגירה: "אני מביט בנופך / אני הולך בשבילייך / את יפה בשבילי / בגשמי דמעותייך./ … ארץ שלי / ארץ טובה / ארץ יפה / אך מה היא שווה / כשהיא מלאת מלחמה". ינון היה חבר גרעין "אטד" של "הנוער העובד". בתקופה שלפני הצבא היו חברי הגרעין בחוות הכשרה ב"פתחת שלום", גרו בקרוונים עם עולים חדשים – עובדים, מדריכים ובעיקר חולמים… לסיום חוות ההכשרה, כתב ינון: "לזכר הפורד טרנזיט הכחול,/ עם הקרניים ופנסי הערפל./ לזכר אותה שנה,/ שלא הלכה לעזאזל./ לזכר הקיבוץ ולזכר האחווה,/ לזכר אותם ימי שבת / ולזכר החווה,/ לזכר ארוחות הערב המשותפות,/ לזכר אותם ערבי תרבות ולזכר אותן המליאות…" בתחילת חודש אפריל 1992 התגייס ינון לצה"ל. הוא היה בחור שקט, אינטליגנטי, בעל מוטיבציה ובעל כישורים חברתיים. לאחר תקופת של"ת בקיבוץ רביבים וטירונות רובאים, נשלח ינון לקורס חובשים קרביים והוסמך לחובש. הוא שימש כחובש במרפאת הבסיס בחורון. ינון היה מרוצה בתפקידו. ביום י' בכסלו תשנ"ד (23.11.1993) נפל ינון בעת שירותו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. בן עשרים היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, אח – חגי, ושתי אחיות – עינת ויעל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד הבסיס: "…בנכם היה ממושמע, מסודר, חבר טוב וביצע כל משימה שהוטלה עליו בצורה הטובה ביותר וללא עוררין…" בני משפחתו הוציאו לאור חוברת לזכרו "אילו הייתי פרפר", המקבץ לקט משיריו הרבים, שכתב מגיל ארבע עשרה עד גיל עשרים, והם ביטוי לעולם פנימי, עשיר ורגיש: "בראשית ברא האדם את אלוהים / והנפש היתה תוהו ובוהו / וחושך על פני תהום./ וביום הראשון הבדיל האדם בין אמונה לבין עובדות./ ויאמר האדם תהי אמונה, ותהי אמונה…"