בן יונה וניסים. נולד ביום ו' באלול תשל"ט (29.8.1979) בתל-אביב. הבן השלישי, אח לאסף הבכור ולנדב האמצעי. כבר בגיל שנתיים בלט עידו בסקרנותו הרבה וכן ביכולתו לפרק ולהרכיב דברים. את בית הספר היסודי "היובל" שבתל-אביב סיים עידו כתלמיד שובב אך המתבלט בידע הרב שלו, בתפיסתו המהירה ובציוניו הגבוהים במיוחד. כילד ברוך כישרונות היה ברור שעידו יעבור לבית ספר תיכון שיתאים לנתוניו, וכך הגיע לבית הספר להנדסאים שעל יד אוניברסיטת תל-אביב. כאן באו לידי ביטוי כל כישוריו של עידו. הוא היה תלמיד מצטיין שזכה בכל שנה בתעודות הערכה ובפרסים על שום ציוניו, עבודותיו ועל עזרתו לזולת. עידו התנדב לסייע בפרויקטים של בית הספר ובמסגרת זו השתתף בפרויקט מדעי שנערך בבית החולים "בילינסון". את פעילותו ההתנדבותית עשה תמיד בצניעות, אך עם כל הלב. עידו היה דמות מרכזית בקרב חבורת עילית של בני נוער שוחרי מדע ומחשבים. הוא היה ממקימיה של "האגודה הישראלית למדע בדיוני" וסייע בארגון כנסים ופגישות. כל מי שפגש בו או שוחח עמו דרך האינטרנט לא יכול היה שלא להתרשם מתכונותיו הטובות. הוא היווה תמיד כתובת לעזרה, למידע ולשיחות נפש. עידו אהב לקרוא, נוסף על ספרות מדע בדיוני, גם ספרות מדעית וספרות יפה, והרבה להאזין למוזיקה. הוא אהב במיוחד את "החיפושיות" ואת להקת ה"ספייס גירלס". כשהיה עידו בכיתה י"א, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין. טראומת הרצח הותירה בעידו רושם עז והוא ביטא את רגשותיו בשיר שכתב: "את האיש שהוביל מלחמות / את האיש שהקים ממשלות, / את המנהיג, הח"כ והשר, / ה' – רוענו נחסר! // העין רואה והמוח לא קולט / שראש הממשלה שלנו – מת, / שהאיש שידיו לשלום היו שלוחות – / יושב עתה על מי מנוחות // הוא מעולם לא ידע ולעולם לא ישער, / שבשעה שמהבמה הוא שר ודיבר, / בשעה שמלמעלה את מסר השלום שלח, / בעצם בגיא צלמוות הוא הלך. // אך את דרך השלום שלו לא נפסיק / את חזונו ופועלו עוד ננסיק – / כי המזור היחיד למה שראו עינינו – / שבטו ומשענתו המה ינחמונו." עם סיום לימודי התיכון התקבל עידו לעתודה האקדמאית, אך לאחר חיזורים רבים מחיל הקשר החליט לוותר על העתודה ולהתגייס לצה"ל מתוך ידיעה שכישוריו יתרמו רבות לחיל, והתגייס בסוף חודש נובמבר 1997. למרות סלידתו ממסגרות נוקשות, משקיבל על עצמו לבצע משהו, תמיד ביצע זאת על הצד הטוב ביותר וכך גם בטירונות אותה סיים כ"חניך פלוגתי למופת". עם סיום הטירונות, כאשר הגיע לחיל הקשר, הוצב עידו במחלקה הטכנית בענף שעוסק במתן פתרונות מכ"ם ותקשורת ייעודית לצרכים מבצעיים של החילות הירוקים. בהיעדר סיווג ביטחוני מתאים, נאלץ עידו לעבוד בחדר מבודד משאר חבריו ליחידה. למרות זאת, עידו לא התלונן ואף מנע מהוריו, לא פעם, מלהתערב בנושא לטובתו. עידו זכה להערכה רבה ממפקדיו ומחבריו ליחידה ואף זכה במקום השני בפרס ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה על תרומתו לפיתוח מכ"ם "אלון". מכ"ם זה, מספק התראה ומידע על טילים מסוג "עורב" ומאפשר בתוך שתים-עשרה שניות לתפוס מחסה. עידו נפל בעת מילוי תפקידו ביום ב' באב תש"ס (3.8.2000) והוא בן עשרים ואחת. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול. הותיר הורים ושני אחים. על קברו ספדו לו הוריו: "עידו, כמטאור הגעת, ואנו חזינו, הגינו בחכמתך, אותה במבוכה הצנעת. צפינו בך כבן, כאח, ואהבנו את הילד. נפעמנו ממך כנער, ואתה, כדרכך, מסתיר במבוכה ובענווה פתרון בעיה כדבר שלא היה. דרכים חדשות כסייר נסתר פרצת, כחייל, כאלמוני עלינו הגנת ופרשת והלכת אל: שלמה ופיתגורס, הרמב"ם וסוקרטס, איינשטיין וגלילאו, אופנהיימר וניוטון." במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב סגן-אלוף אורן איתן, מפקד היחידה: "עידו שירת במרכז צופן וביטחון למעלה משנתיים וחצי. כבר בחודשים הראשונים לשירותו ביחידה ניכרו בו יכולות מקצועיות מרשימות, לצד תכונות טוב הלב, המסירות הרבה, שמחת החיים והעזרה לזולת. "עידו היה חלק מצוות פיתוח שהשלים בשנה האחרונה פרויקט מרכזי ביחידה. הפרויקט מופעל באופן מבצעי ותורם רבות לביטחון המדינה. "לאחרונה נרתם עידו לפרויקט חירום, אשר תרם לביטחון החיילים בחזית. על כך זכה צוות הפרויקט, ועידו בתוכו, להערכה רבה מצד מפקדים בצבא ההגנה לישראל. עידו הגיע בעבודתו למצוינות ולשלמות מקצועית. במסגרת שירותו הצבאי, הפגין מסירות רבה בעת מילוי משימותיו ואף קיבל על עצמו משימות נוספות אותן ביצע ללא דופי." עידו היה משתתף פעיל וקבוע באתר האינטרנט "האייל הקורא" – כתב עת לענייני תרבות ואקטואליה. בהיוודע דבר נפילתו פתח האתר עמוד לזכרו ומאות מחבריו הגולשים כתבו דברי פרדה כואבים. כתובת הדף: http://www.haayal.co.il/ido/ כתב לירון נוימן: "… מתחילת דרכו היה עידו בולט בחוש ההומור שלו, בחכמתו ובידע הרחב שלו, ומעל לכול, בנכונותו לעזור לזולת עם כל כישרונותיו אלו. לא פעם קרה שהוא התחבר לאינטרנט בשביל לבדוק משהו באיזה מילון או אתר איזוטרי כדי לענות על שאלה שאף אחד זולתו היה מצליח להשיב עליה. … עידו, היית אדם נהדר, והייתה זו זכות להכיר אותך." כתב חגי גילר: "… עידו תמיד היה הטיפוס המיוחד – אינטלקטואל שאין כמוהו מצד אחד, ואדם משעשע להפליא מצד שני. מה שעושה את הכול עוד יותר עצוב. אנשים כמותו לא באים בקלות…" כתב שי כהן: "עידו רזון. היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה… הכרתי בחיי אנשים רבים, הכרתי חברים-לוחמים שאבדו, אבל איש כמו עידו לא הכרתי. מעולם לא פגשתי אדם שהנו תמצית היושר עלי אדמות, אדם טוב בשיעור שקשה למצוא, אדם שסגולותיו האישיות האפילו אף על חכמתו העצומה… אדם שבלעדיו העולם עני היום יותר. עני יותר ביושר, באחריות, בטוב לב, ועני יותר בחכמה. זכרו של האיש הטוב והחכם הזה, האיש שלא יזדקן עוד לעולם, ילווה אותי לעד." כתבו ההורים: "עידו היה האהוב בקרב המשפחה המורחבת וכגודל האהבה אליו כך גודל השבר והעצב על מותו. מותו של עידו פער חור גדול בלבנו אשר ספק אם ניתן יהיה למלא אי-פעם. הגעגועים לאהבתו, לחוש ההומור שלו, לטוב לבו ולרוחב לבו תמיד ילוו אותנו, אך עם זאת, נחמתנו היחידה שחייו, שנקטעו באיבם, היו גדושים ומרתקים וכי הוא השפיע על חייהם של אנשים כה רבים שתמיד יזכרו אותו. כנאמר בסרט שהיה אהוב עליו 'האור שזורח בהיר כפליים, יזרח רק מחצית מהזמן. ואתה זרחת כה, כה בהיר." כנס האגודה הישראלית למדע בדיוני – "אייקון" שנערך לאחר נפילתו של עידו, הוקדש לו, ובפתיחתו נישאו דברים לזכרו: "במהלך שנות הפעילות של שני הארגונים התייצב עידו כמעט לכל פעילות, ואף מעבר, התנדב בכל פעם שנדרש ועזר לכל מי שרק ביקש. הוא היה חובב מכל הלב, אהב את 'מסע בין כוכבים' וידע עליו יותר מכל חובב אחר. עידו אהב מדע בדיוני והיה לאורח קבוע בהרצאות האגודה השבועיות, הוא היה בא עם אחיו אסף ומצחיק את כל מי שהיה בסביבתו. הוא היה אנחנו, הוא היה כמונו, ילד בלב שיישאר לנצח, בחור מקסים שאהב כל מה שקשור בנושא המשותף לכולנו, הוא היה חבר של רובנו והוא יחסר. … עידו היה מאושר לדעת כי אתם עדיין צוחקים, רואים סרטים ומדקלמים את שורותיהם בעל פה, עדיין שומעים הרצאות ועדיין נהנים. זכרו תמיד שהיה פעם בחור שעשה את כל הדברים הללו, והשנה, כשהוא כבר לא כאן, אתם עושים זאת בשבילו ולזכרו. עידו, זוכרים אותך תמיד." במלאות שנה לנפילתו הספידה את עידו חברת האגודה: "… עידו היה בחור נמרץ וידידותי שתמיד רצה לעזור ולתרום. הוא היה חבר במועדון מהיום שבו הוקם והיה טרקי אמתי שיש לקחת דוגמה ממנו. חלקכם אולי זוכרים אותו בתור מארגן חידון הטריוויה של 'מסע בין כוכבים' בכנסי 'אייקון'. … חלקכם, ואם מותר לי לנחש, אז רובכם, הכירו אותו בדרך זו או אחרת וזוכרים איזה בחור מקסים הוא היה. אבל אם יש משהו מאוד בולט בטרקיותו של עידו היא יכולתו המדהימה לזכור את הפרטים הכי קטנים ולמצוא את כל שגיאות ההיגיון וההמשכיות ש'מסע בין כוכבים' כל כך מרובה בהם. הוא כתב מדריך 'Nitpicking" ל'מסע בין כוכבים 8 – מפגש' ובכתבה זו הוא נגע במסע בין כוכבים ובמסע בין הזמנים המבולבל שלה. עידו נהרג לפני שנה, והוא חסר לנו מאז כחלק מאוד חשוב בהווי המועדון וכידיד טוב." במלאות שש שנים לנפילתו, בתקופת מלחמת לבנון השנייה, כתב אביו של עידו: "שש שנים כשש הצלעות של סמל המגן דוד של דגלנו. אנו מתייחדים היום עם זכרו של עידו גם כאשר מתנהלת מלחמה בארץ. מזילים דמעה עליו ובה בעת חשים בלחץ בחזה על כל הרוג ופצוע בשני קצוותיה של ארצנו. מעטים יודעים כי עידו היה בין קבוצה של מפתחי החיישנים הקולטים את רעש יציאת הטילים שאפשרו בזמנו, לחיילי צה"ל בצפון, למצוא מחסה מפני טילים. בטוחני כי אותו סוג של מערכת מאפשר כיום, לתושבי הצפון, למצוא מחסה תוך אותן שניות יקרות של האזעקה. על כך התגאינו בו בעבר וגם היום מעל קברו. עידו היה בין מקימי האגודה למדע בדיוני. אחיו, ובעיקר אחיו אסף, ממשיכים בדרכו. אסף כותב עד היום מהרגשותיו ורשמיו לאגודה. אצטט מספר משפטים מסופו של מאמר שכתב לאחרונה על הסדרה 'בבילון 5', ועל מקימי חוג הצופים בסדרה שעמם נמנו הוא ועידו ומעריציה השרופים שבאו בעקבותיהם: 'אבל כל קהילה היא בבסיסה אדם אחד ובמקרה שלנו שניים, כי מעל לכול זאת הייתה הסדרה של שנינו, יחד גילינו אותה וצלחנו אותה מתחילתה ועד סופה כי זאת הייתה הסדרה של שנינו וכעת היא נותרה רק שלי. מוקדש לזכר אחי עידו שאהבה נפשי." שמונה שנים לאחר נפילתו כתבה האם: "עברו כבר שמונה שנים ועדיין זה מרגיש כמו אתמול. במותך התמוטט העולם עלינו. קשה לתאר אז את הכאב הפנימי בלא שידענו את המדוע. האבל, הוא אורח בלתי רצוי. העצב הראשוני מצא מקלט בלבנו ובהמשך נותר הזיכרון. הליכה לאורך מסלול הזיכרון איננה בהכרח עיניים דומעות. עם הזמן חשים אנו שינוי בהרגשה כמו עונות השנה, אך זיכרונותינו ואהבתנו אליך לא פגו, כי אלו שאינם ושאנו אוהבים הם תמיד היפים, ואתה היית כה יפה. נתת לנו המון, היטבת עם כולנו, ולכן אתה כל כך חסר. היינו גאים להיות הוריך ואחיך והיום, אנו מרגישים כמו אתמול, וכך גם נרגיש מחר שאתה אתנו, בתוכנו, נותן לנו את הכוח לחיות הלאה. נוח בשלום בני." הוריו של עידו, בשיתוף אחיו ומוריו בבית הספר להנדסאים הקימו קרן מלגות על שמו. עד לסגירתו של המוסד ניתנו המלגות לתלמידים על הצטיינות ועל תרומה לבית הספר. עד היום, מגיעים חלק ממוריו מבית הספר העממי ומהתיכון יחד עם חבריו לאזכרה השנתית וכל זאת בזכות אישיותו החברותית ואהבת האדם שהייתה בו.
