רותם (רוט), נחום

נחום, בן שרה ויוסף, נולד ביום ו' בחשון תש"י (29.10.1949) בתל-אביב. ימי ילדותו עברו עליו בנתניה, שם למד בבית-הספר היסודי "שורשים" ובבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט". מכיוון שעבר ניתוח כשהיה בן 18, נדחה מועד גיוסו בשנתיים והוא ניצל את הזמן ללימודים ולעבודה. נחום גויס לצה"ל בראשית מאי 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות עבר קורס למקצועות הטנק, ובמלחמת ההתשה עשה בגזרה הדרומית של תעלת סואץ ולחם כאיש צוות טנק. כחצי שנה לפני שחרורו נשא לאישה את חברתו מרים, והועבר לשרת כסמל משמעת בבסיס שריון בדרום הארץ. בראשית מאי 1972, משחזר לחיים האזרחיים, נכנס לעבודה כשותף לאביו – כקבלן לעבודות זיגוג בבניינים. ביולי 1973 נולד בנו מיכאל, ונחום הספיק להיות אב מאושר במשך חודשיים ימים. נחום היה חברותי ונוח לבריות. מעולם לא התלונן, וחבריו נהגו לציין שהוא היה היחיד שלא "קיטר" על חיי הצבא ועל המצב בארץ. הוא ידע לראות את החיובי בכל מצב ולהיות שבע רצון. קשה היה לריב אתו משום שקיבל בחיוך טיעונים קשים ביותר והמעיט בערך חילוקי הדעות. עבודתו הייתה חשובה מאוד בעיניו והוא הפיק ממנה סיפוק רב. במלחמת יום-הכיפורים לחם כנהג טנק בחזית הדרומית. בקרב שהתחולל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע נחום ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "נחום גילה אומץ לב ומסירות בקרבות הבלימה;" כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "נחום היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוד על כל מי שהכירו".