רותם, עופר

עופר, בנם יחידם של חיה ויעקב, נולד ביום כ"ד באלול תשי"ד (22.9.1954) בשיקאגו שבארצות-הברית, שם עשו הוריו לצורך לימודים. הוא עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1955 והתגורר ברמת-גן, שם למד עד כיתה א'. בהיותו בן שבע עברו הוריו לגור בדימונה ובה למד עד גיל עשר. אחר-כך עקרה המשפחה לעפולה ושם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "רמות" ואת לימודיו התיכוניים בבית-הספר התיכון המחוזי בעפולה, במגמה הביולוגית. עופר לא היה מן התלמידים ה"דגרנים", אך ידע לשקוד ולהתמיד בשעת הצורך, כדי לסיים את לימודיו בכבוד, ואף הצטיין במקצועות המתמטיקה והביולוגיה. הוא עסק הרבה בספורט והצטיין בענפים רבים: כדורגל, כדורסל, שחייה, הרמת משקולות, ריצה וטניס-שולחן. הוא היה שחקן פעיל בקבוצת הכדורגל והכדורסל של "הפועל" עפולה. כמו כן היה שוחר טיולים מושבע, שהרבה לערוך מסעות בארץ ואף הספיק לטייל בשלוש יבשות עד שגויס לצה"ל. עופר היה צבר טיפוסי – ציני וקשוח כלפי חוץ, אך רגיש ואידיאליסט בנפשו. הוא אהב את החיים והיה מעורה מאוד בחיי החברה בעפולה. תמיד היה ראש וראשון לכל מעשה קונדס שתכננו הנערים, לא היה מפונק על-אף שהיה בן יחיד ונהג לחלוק עם זולתו את כל שהיה לו. קשה עורף היה ועיקש במאבקו להשגת המטרות שהציב לעצמו ומעולם לא חיפש דרכים קלות. הוא היה עלם גבוה, תמיר ויפה תואר, בן מסור להוריו וחבר נאמן. עופר גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והתנדב לחיל הצנחנים. הוא היה חייל מצטיין בטירונות ובתקופת האימונים שלאחריה, הסתגל במהירות למשמעת הצבאית, אם כי לא קיבל כל פקודה ללא עוררין. הוא היה בעל כושר גופני מעולה ועזר תמיד לחלשים ממנו, גם כאשר התקשה בעצמו. תמיד היה ראשון המתנדבים לכל משימה ומפקדיו ושאר החיילים אהבוהו מאוד. במלחמת יום-הכיפורים שירת עופר בסיני. הוא נפגע ונהרג מהפצצה אווירית על רפידים ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעפולה. השאיר אחריו הורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. בהספד שנשא מפקדו בעת ההלוויה, אמר: "עופר עמד בכל הלחצים שנדרשו מהחיילים. התגלה כמנהיג טבעי במחלקה, בעל רמת חיילות אישית גבוהה, כושר גופני טוב ועירנות בלתי רגילה לכל הקורה סביבו".