רוקח (רכאח), שמעון
שמעון, בן יפה ורחמים, נולד ביום כ"א בכסלו תש"י (12.12.1949) בבאר יעקב. הוא למד בבית-הספר היסודי "שח"ל" בנתניה ובבית-הספר התיכון "בר-אילן" בנתניה. שמעון היה הילד האמצעי במשפחתו ברוכת הילדים, שמנתה שתים עשרה נפשות. למרות תנאי החיים הקשים והצפיפות הרבה בבית, שמנעה כל פרטיות, היה שמעון תלמיד חרוץ ומצליח. הוא הצטיין בכל המקצועות ומעולם לא נזקק לעזרה בלימודים, גם במקצועות הנחשבים קשים ומסובכים אצל תלמידים רבים. הוא גם ניחן באופי עליז ונוח, שבזכותו קנה חברים וידידים רבים בכל מקום. ידידיו אהבו להיות במחיצתו ולא חששו לגלות לפניו את לבם ולספר לו מסודותיהם. סימו, כפי שכינוהו בני משפחתו וידידיו, ידע להאזין לכל אדם, לעודד ולעזור בפועל בשעת הצורך. הוא אהב בני אדם ואהב לעזור להם. בכל מקום שנדרשה עזרה לא היסס להציע את עזרתו בחיוך ומתוך נכונות מלאה. הוא היה בן מסור ונאמן למשפחתו, אהב מאוד את הוריו ונזהר מאוד במילוי מצוות כיבוד אב ואם. לאחיו הקטנים דאג והרבה לטפל בהם ואת אחיו הגדולים העריך, העריץ והרבה ללמוד מהם. מסירותו למשפחתו הייתה גדולה כל-כך עד שכאשר הורע מאוד מצבה הכלכלי החליט לזנוח את לימודיו ולצאת לעבודה, כדי לעזור בפרנסת המשפחה הגדולה. צער רב הצטער על שאינו יכול להמשיך ללמוד. הוא אהב את הלימודים והתלהב מכל דבר חדש שנגלה לו בשיעורים השונים. אבל המשפחה עמדה אצלו תמיד מעל לכל שיקול, וכשזו נזקקה לעזרתו נחלץ לעזרתה בלא להסס. הוא החל עובד כפועל בניין ואת כל שכרו הקדיש לעזרה בכלכלת המשפחה. יכול היה לבחור לעצמו עבודה הרבה יותר קלה, אבל הוא העדיף עבודה קשה ששכרה גבוה, כדי להגדיל את העזרה לבית. בעבודתו זו התמיד עד למועד גיוסו לצה"ל. שמעון גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1967 והוצב לחיל הרגלים. כיוון שסיים את הטירונות בהצלחה רבה ונתגלו בו תכונות של מפקד נשלח מיד לקורס מפקדי כיתות, שבסיומו הוענקה לו דרגת רב-טוראי. גם בקורס זה הצטיין סימו מאוד והיה בין המעטים שנבחרו כדי להשתלם בקורס צלפים של צה"ל. בקורס הצלפים השיג ציון מעולה בצליפה ובמקצוע השדאות. בסיום הקורס ביקש ממנו מפקדו שישאר תקופה נוספת בבסיס ההדרכה לצלפים כדי לשמש שם מדריך. אחרי-כן נשלח לסייע ליחידות שהיו מוצבות על גדות תעלת סואץ במלחמת ההתשה. במשך כל תקופת מלחמת ההתשה בסיני היה סימו זאב בודד, שצלף בחיילי האויב אשר התנכלו לחיילינו. בכל יום היה יוצא לעמדות שבחר בעצמו, ובסבלנות אין קץ ובעצבי ברזל היה שוכב בהן וממתין שעות ארוכות, עד אשר הזדמנה לו מטרה בשטח. לקראת תום תקופת שירותו הסדיר עבר הסבה חילית ומקצועית. הוא הוצב לחיל התותחנים, עבר השתלמות במקצועות החיל ואחר הוסמך כמש"ק מרגמות כבדות. מיד לאחר תום השירות הסדיר נשא את חברתו דבורה לאישה וחזר לענף הבנייה, והפעם לא עוד כפועל אלא כקבלן עצמאי. במלחמת יום-הכיפורים השתתף שמעון בקרבות הבלימה הקשים נגד חיילי הארמיה המצרית השנייה, באזור הגידי בסיני. ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפגעה המרגמה המתנייעת שהפעיל והתפוצצה, והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה ובת, הורים, שישה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "הוא היה לוחם ללא חת, שמילא משימתו בעוז רוח ובהקרבה עילאית". הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית הכנסת על-שם לוין, בשיכון הוותיקים בנתניה.
