רוסה, חנוך

בן אהובה ועזריאל, נולד ביום כ' בטבת תרפ"ט (2.1.1929) בחדרה. אחרי סיום בית-הספר עבד במסגרות ובחשמלאות, ונוסף על כך פעל בסתר למען שחרור המולדת במסגרת תנועת המחתרת של "לוחמי חירות ישראל". חבריו חיבבוהו בשל מזגו הטוב ונכונותו הטבעית לעזור ולהיטיב, לשמח ולעודד. טיפל בחיבה בבעלי-חיים ובצמחים. נתברך ב"ידי זהב" וכל אשר עשה, ובכל מקצוע שהוא, יפה עשה. חנוך ידע לנגן על כמה כלים מוסיקליים והצטיין בנגינת מנגינות שקלטן במהרה. בחורף תש"ח, בתחילת מלחמת-העצמאות, עבר לשרת בחטיבת "גולני". הוא השתתף בפעולות לשחרור הגליל, בקרבות משמר העמק, עמק בית שאן והר-הכרמל, ולאחרונה – בטיהור הדרך לחיפה בין איגזים לעין-ע'זאל. בהמטירו אש על האויב במקלע "שפנדאו", נפגע מכדור ונפל ביום י"ח בתמוז תש"ח (25.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחדרה.