רונן (רייס), אילן

בן לאה ומקס, נולד ביום כ"ט בחשוון תש"ד (27.10.1943) בקריית אתא. אילן למד בבית-הספר היסודי על-שם א.ד. גורדון בקרייה, המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "בסמ"ת" ליד הטכניון בחיפה, במגמת מכשירנות. בנערותו עסק אילן בספורט ואתלטיקה ב"הפועל" קריית אתא, ובזמנו הפנוי נהנה מתחביבו – הציור. אילן היה תלמיד חרוץ ומסור, וחבר נאמן הנכון לסייע בכל עת. הוא היה בקי לפרטי פרטים בחומר הלימוד, וניחן בכשרון בולט לראות מערכות מורכבות פועלות. בסבלנות אין קץ ובקול שלו ורגוע הוא היה מסביר לחבריו, שהתקשו בהבנת הדברים. אילן גדל במשפחה חמה ומסורה, וחונך על-ידי הורים שהשקיעו את מלוא מרצם ואונם לחנך ולגדל לתפארת את שני ילדיהם. אילן גויס לצה"ל בחודש יולי 1961, והוצב בחיל-האוויר. הוא שירת כחשמלאי ומכשירן-מטוסים, ביחידת בתי-מלאכה לאחזקה אווירית. ביחידה זו הוא המשיך לשרת בצבא הקבע, כבוחן שלבים מקצועיים. אילן, טכנאי מעולה שידע ליישם היטב את הידע שלו, ניחן ברצון בלתי נלאה לשפר מוצרים ותהליכים. סקרנות, מסירות לעבודה, ורצון להשקיע, כל אלה מאפיינים תקופה זו שבה שירת כטכנאי צעיר. בשנת 1966 התחיל אילן ללמוד הנדסת מכונות בטכניון בחיפה. בשנת 1969, תוך כדי לימודיו, הוא עבר קורס קצינים, ובקיץ 1970 סיים את לימודיו. באותה שנה נשא אילן לאשה את זמירה, ובשנת 1971 נולדה בתו עינת. בשנת 1979 נולדה בתו השנייה אורית. בין תפקידיו בחיל-האוויר שירת אילן ביחידת ציוד ומחקר הנדסי, שימש מפקד בית-מלאכה לציוד אלקטרוני של חיל-האוויר, ואחרי כן – ראש מדור במפקדת חיל-האוויר. בתקופה זו, שבה מילא אילן תפקיד המחייב חשיבה ותכנון, הושגו הישגים גדולים, נוצרו סטנדרטים חדשים, ויחד איתם גבר עומס העבודה, רבו המשימות והתוצאות היו מרשימות. תוך כדי שירותו, למד אילן לתואר מגיסטר למדעים בהנדסת מכונות וקיבל תואר זה בקיץ 1975. בצבא הוא הגיע לדרגת רב-סרן. אילן נפל בעת שירותו ביום ט"ו באב תשל"ט (8.8.1979), והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול. בן 35 שנים הוא היה בנופלו. אילן השאיר אשה, שתי בנות, הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב אחד ממפקדיו: "מול עיני מצטייר אילן עדיין באותה חיוניות אופיינית, מעין מזיגה של חריצות ואיכפתיות, זריזות ויישוב דעת, החלטיות ועדינות, עקשנות וחברות. עבורי היה אילן פקוד וחבר. בינינו הייתה קיימת מעין שותפות אמת בנשיאת אחריות לכל החלטה, אף אם דעותינו נחלקו. אילן היה רגיש מאוד לזולתו והדבר התבטא במיוחד כשמדובר היה בפקודיו. עלה בידו לבטא את תחושות אנשיו בצורה אמיתית וכנה". ומתוך מכתב תנחומים של אחד ממפקדיו: "אין נחמה לאבדן בעל יקר ואב אוהב ומסור. יקר ואהוב היה אילן לא רק למשפחה אלא לכולנו, מפקדיו, חבריו לנשק ופקודיו. הערצנו את מסירותו בלא גבול לתפקיד, את היסודיות בה טיפל בכל נושא שהוטל עליו, את כושרו וכשרונותיו המבצעים, הערכנו את נועם הליכותיו ואת היחס הנפלא שלו כלפי כל אחד שעבד איתו".