רונן, נועם

בן ניצה ומשה. נולד ביום י"ג בחשוון תשל"ג (21.10.1972) ברמת גן. בן שלישי למשפחה בת ארבעה ילדים. בן שבע שנים היה נועם כאשר נהרג אביו בתאונת דרכים. נועם למד בבית-הספר היסודי "בכור לוי" ברחובות ובבית-הספר התיכון ע"ש עמוס דה-שליט. בנעוריו היה פעיל בתנועת "הצופים". נער חביב וחייכן, אהוב ומקובל בחברת בני גילו, חבריו וידידיו. כבר בנעוריו היה בחור רציני ויסודי. תמיד לקח על עצמו אחריות, וכל מה שעשה, שאף לבצע בשלמות. בשלהי חודש נובמבר 1990, גויס נועם לשירות חובה בצה"ל. הוא סיים את המבחנים בלשכת הגיוס בנתונים גבוהים מאוד, עם מעט מגבלות רפואיות. בסיום הטירונות, הוצב לחיל התחזוקה ונשלח מיד לקורס מ"כים ולקורס מש"קי תחזוקה. נועם קיבל דרגת רב"ט והוצב לשרת כאפסנאי בגדוד 52. לאחר תקופה, נשלח נועם לקורס קצינים בסיסי, להשלמה חילית, ונשלח לשרת כקצין תחזוקה בבסיס של חיל הקשר. לדברי מפקדיו, היה נועם קצין מעולה. "בעל מוטיבציה, אשר השקיע מעל ומעבר למה שדרש תפקידו". תמיד במסירות מרבית ובאחריות למופת. בביקורת תחזוקה, שנערכה ביחידה, קיבל נועם ציון מצטיין. פקודיו ציינו כי נועם היה מפקד מצוין מבחינה מקצועית, אך בעיקר מבחינת היחסים האישיים עם החיילים עליהם פיקד. אחד מפקודיו אמר: "נועם היה בן-אדם, שאוהבים להעריץ אותו בגלל מעשיו…". בחוות הדעת על קצינים נכתב: "קצין צעיר, מבצע תפקידו בהתלהבות, במקצועיות… דייקן ומסור… ישר ואמין…". ביום ז' באייר תשנ"ג (27.4.1993) נפל נועם בעת שירותו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברחובות. בן עשרים היה בנופלו. הותיר אחריו אם, אח – גיא ושתי אחיות – שירלי ודנה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "נועם היה קצין למופת. בעל ערכים, תמיד עם יוזמה… . דוגמה אישית לפקודיו. נועם הותיר שירים אחדים, שהעידו על אישיותו המיוחדת והרגישה. באחד משיריו, "יום הזיכרון לחיילי צה"ל", כתב נועם: "נשים בוכות בקול, אמהות בזעקה / ילדים גדלו בלי אבא / אבות דעכו בשתיקה עם בניהם באדמה / כולי כבוד להם…".