רונן, יעקב (“ג’קי”)

בן משה ושושנה. נולד ביום כ"ו באלול תרצ"ז (2.9.1937) בתל- אביב. אחרי שסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "השחר" למד בבית-הספר התיכון העירוני ה' וסיים את לימודיו התיכוניים בשיעורי-הערב של בית-הספר "בלפור". בעודנו נער דבקה בו הכמיהה להשכלה ורצונו היה עז להמשיך בלימודים – ולאחר שסיים את לימודיו התיכוניים באו כשרונותיו הברוכים וסייעו לו להגיע לידי סיום מתוך הצלחה בלימודיו בטכניון העברי בחיפה כמהנדס מכונות. בתקופת-לימודיו זו ידע להתחבב על כל הסובבים אותו בשל הגינותו, יושרו האישי ושלוות-רוחו. מעולם לא יצא מכליו בהתמסרו לתפקיד. מוכן היה ומאד רצה לתרום לחבריו-בעבודה משפע רעיונותיו ותושייתו. הצילום היה אחד מתחביביו ואף פיתוח-התצלומים. יעקב ניחן בתבונת-חיים ובתבונת-כפיים והיה לו סיפוק נפשי רב מעבודתו. רהיטי ביתו הצטיינו ביופים ועיצובם והם נעשו במו-ידיו. כן היה אוהב לעשות צעצועים לבנו. באוגוסט 1955 גויס לצה"ל ובשנה שלאחריה בפרוץ מלחמת-סיני השתתף בה. לבסוף הגיע לדרגת רב-סרן בשירות-הקבע. מדי-הצבא, עטורי הדרגות, שיוו להופעתו אצילות המעוררת כבוד והערצה. כמפקד בצה"ל הקפיד בהופעתו החיצונית ולא רק התמסר לביצוע תפקידו. בתפקידו האחרון לפני מלחמת ששת הימים פיקד על מדור התותחנות בבית-הספר לשריון. אחרי תשע שנות שירות בצבא- הקבע פרצה המלחמה, וביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), צעד בראש פקודיו כשהואר מזדקר מראש צריח-הטנק. תוך כדי מאמצים להוביל אותם להסתערות חשף את עצמו לאש-האויב וכך מצא את מותו. זה היה בקרב שנערך צפונית לתחומי אום-שיחן (מוצב אוקלנד) שבסיני. הניח אשה וילד. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול.