רונן, דן (דני)

דן (דני), בן ציונה ויצחק, נולד ביום א' באב תשי"א (3.8.1951) בראש-פינה, דור חמישי לבני המושבה הגלילית. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם טשרניחובסקי בתל-אביב והמשיך את לימודיו במשך חמש שנים וחצי בבית-הספר "אורט טכניקום" בגבעתיים וסיים כהנדסאי אוטומציה. במשך כל שנות לימודיו היה תלמיד מעולה ומחנכיו הגדירוהו כתלמיד בעל תכונות נדירות. תמיד היה נכון לעזור לחברים שהתקשו בלימודיהם והיה מקובל מאוד על סגל המורים ועל חבריו לספסל הלימודים. את הזמן הפנוי שנותר לו לאחר הכנת השיעורים חילק בין תחביביו הרבים, אך בזכות כישרונותיו ומרצו הצליח לעשות הכל בצורה טובה, בלא שתחביביו יפגעו זה בזה. כדי להשלים את תקציבו האישי וכדי לקיים את עצמאותו הכלכלית נתן שיעורים פרטיים ושימש כשמרטף. הוא היה חובב ספורט וראה בפיתוח הגוף השלמה לפיתוח הנפש. לכן הקפיד לשמור על כושרו הגופני. מידי בוקר בבוקרו היה נוהג לרוץ ובכל ערב לפני השינה, התעמל. הוא התאמן בסיף באגודת "מכבי" רמת-גן וזכה פעמיים במקום ראשון בתחרויות "חרב לבודדים". גם בשחייה ובריצה למרחקים ארוכים הצטיין. דני אהב טיולים ומסעות, הרבה לטייל ברחבי הארץ והשתתף בצעדות שלושת הימים. נוסף לעיסוקים אלה מצא תמיד פנאי לפעולות בתנועת "הנוער העובד והלומד" ולכל בילוי אחר של חבריו. הוא אהב חברה ובמסיבות רקד בהתלהבות ואף נהג להתבדח כדי לרומם את מצב הרוח. הוא היה נער רציני, בעל חוש אחריות מפותח, רצון חזק וכושר התמדה. בזכות טוב לבו, שלוותו וביטחונו העצמי היה לכתובת שהכל פנו אליה כדי להשיח את אשר על הלב ולהתייעץ. הוא ידע להקשיב לזולת ולהבינו וגם עזר בפיתרון בעיות. כל אשר היה לו היה מחלק עם רעיו והיה אהוב עליהם מאוד. דני אהב וכיבד את הוריו ואת אחיותיו. על אביו דיבר תמיד מתוך הערצה רבה ולאמו נוהג היה לעזור בעבודת הבית גם בלא שנתבקש. דן גויס לצה"ל במחצית פברואר 1971 והתנדב לחטיבת "גולני" לפי מסורת המשפחה. הוא היה חייל טוב ומסור ומעולם לא התלונן על התנאים הקשים או על האימונים המפרכים. בטירונות וגם בקורס מ"כים ביצע את כל הנדרש ממנו ברוח טובה, בנכונות ובמסירות והיה הרוח החיה ביחידתו. הוא השתדל מאוד שלא להדאיג את הוריו ואת חופשותיו המעטות והקצרות חילק בין משפחתו ובין חבריו. כשלא יכול היה להגיע הביתה הקפיד לכתוב או לטלפן למען לא ידאגו לו. במלחמת יום-הכיפורים השתתף דני בקרבות נגד הסורים ברמת הגולן. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) לחם באומץ לב ובחירוף נפש בקרב האחרון על כיבוש החרמון עד שנהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. על חלקו בקרבות מלחמת יום-הכיפורים הוענק לו ציון לשבח מטעם הרמטכ"ל על גילוי אומץ-לב, קור-רוח ותושייה. להלן תיאור המעשה: "ביום 13 באוקטובר 1973, בעת לחימת הפלוגה בבית ג'אן, גילה הכוח צלף סורי על הגבעה. החוליה של סמ"ר דן רונן ז"ל הגיעה קרוב לאזור אשר בו היה הצלף, זרקה רימון וסמ"ר דן רונן ז"ל ירה בו והרגו. אחרי-כן, בירידה לכפר, עזר למ"פ לארגן את הכוח. ב-22 באוקטובר 1973, נפל בקרב על החרמון. כל משך הלחימה גילה סמ"ר דן רונן ז"ל אומץ לב, קור-רוח ותושייה". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם, סמל דן, נפל במלחמת יום-הכיפורים בקרב על החרמון… שהיה אולי הקרב הקשה ביותר במלחמה זו. בנכם שנפל בקרב זה, נלחם יחד עם חבריו כפי שנלחם מי שיודע למען מה הוא נלחם, באומץ, בגבורה, במסירות ובהקרבה".