רוניס (גרינוולד), אבי
אבי, בן פנינה ומיכאל, מניצולי השואה ומחנות ההשמדה, נולד ביום ו' באדר א' תשי"א (12.2.1951) ברעננה. לאחר שהוריו נפרדו גודל אבי וחונך בידי בעלה השני של אמו, אשר התייחס אליו כבן לכל דבר. אבי החל ללמוד בבית-הספר היסודי "אחדות" בקרית מוצקין ומשם עבר לבית-הספר "הבונים" ברמות-רמז. הוא המשיך ולמד שנתיים בבית-הספר התיכון-מקצועי "בסמ"ת", שליד הטכניון (בו הוענק לו פרס על עבודתו המצוינת) ובכיתות י"א – י"ב למד בבית-הספר החקלאי בקיבוץ חפציבה. אבי היה צעיר יפה-תואר, גבה קומה וטוב לב. בבתי-הספר שלמד בהם היה דמות מרכזית בכל פעולה חברתית. הוא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" ולאחר זמן הצטרף אל "מחנות העולים", תחילה כחניך וברבות הימים היה למדריך פעיל ומפעיל. הוא הדריך ב"קן" ברמות-רמז וכתב בקביעות מאמרים לבטאוני התנועה. את מלאכת ההדרכה המשיך גם בהיותו בחפציבה. הוא נטע בחניכיו אהבה לערכי העבודה, אהבת הקיבוץ וחיבת הארץ. לאחר שסיים את חוק לימודיו נשאר בקיבוץ עד שהגיע מועד גיוסו לצבא. אבי גויס לצה"ל במחצית פברואר 1970 ושירת בחיל השריון. את הטירונות גמר בהצטיינות ואחרי-כן טיפס ועלה במהירות בסולם הדרגות והתפקידים. הוא עבר קורסים במקצועות הטנק, קורס מפקדי טנקים, קורס סיירי שריון וקורס קציני שריון. בכל אשר הלך נחשב חייל ומפקד למופת, בעל יזמה ותושייה, מדריך מעולה ומפקד אהוב על חניכיו וחייליו. מפקדיו שיכנעוהו להמשיך ולשרת בצבא הקבע בתפקידים קרביים בשריון. אבי אהב את הצבא, אהב את הקורסים ואת האימונים והתרגילים בשדה. הוא אהב להדריך וללמד, ותרם רבות לאימון שריונאים, חיילים ומפקדים. אבי היה קשור מאוד למשפחתו, אך בעיקר אהב את משקו חפציבה, שם היה ביתו. הוא בילה שם את חופשותיו ועבד במשק בכל שעה פנוייה. שבועות אחדים לפני פרוץ המלחמה נשא לאישה חברת קיבוץ חפציבה. במלחמת יום-הכיפורים היה אבי מפקד פלוגת טנקים ברמת-הגולן. כאשר פרצה המלחמה הייתה פלוגתו מפוצלת בגזרה הדרומית של הרמה ותפסה עמדות בקרבות הבלימה נגד המצרים. אבי היה הראשון שאיכן את מאמצי החדירה של הסורים ובהתאם לכך ניהל את הקרב וכיוון את התגבורות שהגיעו. בפיקודו עשתה הפלוגה רבות לבלימת הכוחות הסוריים. במוצאי יום הכיפורים, יום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), כשניסו הסורים לכבוש את עמדת הטנקים שלו, פגע בשישה טנקים של האויב, עלה לעמדה חשופה, תקף משם ואילץ את הסורים לסגת. בפעולה זו נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו אישה, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן, והוענק לו ציון לשבח מטעם ראש המטה הכללי על "גילוי אומץ לב, קור רוח, תושייה וכושר מנהיגות". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון משה דיין, כי אבי היה קצין מוכשר, יוזם, פעלתן, יעיל ואהוד. רשימה על דרכו ועל דמותו פורסמה בחוברת "ואני זוכר אותם אחד אחד", שיצאה לאור לזכר בני רעננה, שנפלו במלחמה; שמו מונצח על גבי לוחות זיכרון שהוצבו בבתי-הספר שלמד בהם; עץ ניטע על שמו ולזכרו ב"יער המגינים".
