רוניא-מזי”א, אליהו (רנה)

בן אז'ני וד"ר אהרון-מאיר מזי"א. נולד בז' בניסן תרנ"ו (21.3.1896) בראשון-לציון. האב, ד"ר מזי"א, שהיה (בשליחות הברון רוטשילד) רופא המושבות הראשון בארץ, היה גם ממייסדי "ועד הלשון" וגם ממרחיבי החקלאות (נטע את הפרדס הראשון בפתח-תקוה והקים את אגודת "פרדס"). השם הכפול של בנו היה לזכרם של אביו (אליהו-איסר) ושל השתלן מימי התלמוד ("רוניא שתלא דרבינא היה", בבא מציעא ק"ט). בנעוריו למד בבית הספר התיכון בז'נבה שבשוויץ ואחר כך השתלם בחקלאות במונפליה ובננסי שבצרפת וקיבל תואר מוסמך למדעי הטבע באוניברסיטה של ננסי. לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה חזר לארץ ישראל והרחיב ידיעותיו העיוניות והמעשיות בפרדס אביו בפתח תקוה. כשהתגייס קיבל תפקיד של יועץ חקלאי למפקדה התורכית בחזית תעלת סואץ. שם שימש גם צנזור וטיפל במסמכים סודיים הקשורים במצב בחזית. תוך כדי עבודתו בא בקשרים עם אהרון אהרונסון מראשי קבוצת ניל"י והיה לאחד מחבריה. לאחר מאסרם של נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי מחברי ניל"י עלו התורכים גם על עקבותיו של אליהו. הוא נעצר בבית אביו בירושלים והובל כבול בשלשלאות לדמשק, מקום שם נכלא בבית-סוהר. במשפט שנערך לו נידון לחמש-עשרה שנות מאסר שהוחלפו מאוחר יותר בשלוש שנים. שנה לאחר שבתו בכלא, משקרבו האנגלים לגבול דמשק והתורכים החליטו לסגת לארצם ולקחת עמם את השבויים והאסירים, היה גם אליהו בן המובלים. כשהגיעו לאזור שבין סוריה לאנטוליה הופצצו על- יד מטוסים אנגליים ואז פרצה מהומה וקבוצת אסירים, ואליהו ביניהם, ברחה אל ההרים. שם התנפלו עליהם שודדים ושדדו מהם כל אשר להם. כשהגיעה אל הבורחים השמועה כי ארץ ישראל נכבשה על ידי האנגלים ניסו להגיע אליה. באחד מלילות החורף כמעט נתפסו בדרכם על ידי פלוגת חיילים תורכיים אולם הספיקו לקפוץ אל נהר הליטאני והתחבאו בקירבתו במשך כל הלילה. באותו לילה חלה אליהו אך המשיך בדרכו עם קבוצת הבורחים, הגיע לביירות ומשם הפליג בסירת מפרש ליפו. הוא הגיע לארץ בראשית 1918 כשמצבו אנוש. מאמציו של אביו הרופא לרפאו ולהשיבו לאיתנו לא הועילו ובכ"ד בתשרי תר"ף (18.10.1919) מת ממחלתו. הוא הובא למנוחת עולמים בהר הזיתים בירושלים.