רומנו, אבי

בן אסתר ואליהו. נולד ביום כ"ד באדר תש"ז (16.3.1947) בתל אביב, שם גדל והתחנך. אבי, בן נפלא ואח מסור, למד שתים- עשרה שנות לימוד ב'גמנסיה הרצליה'. בשעותיו הפנויות הרבה לקרוא ואהב מאוד לעסוק בספורט: כדורגל, כדורעף וטניס שולחן. בשנת 1989, במהלך שירותו הצבאי, זכתה קבוצת הכדורגל בה שימש כשוער באליפות צה"ל. בחודש אוגוסט 1965 התגייס אבי לצה"ל לחיל-השריון, שם שירת כעשרים-ותשע שנים. ראשית שירותו כחייל בגדוד 79, משם עבר בפברואר 1967 לגדוד 9 כקצין וכמפקד מחלקת טנקים, ולאחר- מכן היה לסמ"פ חרמ"ש ולמ"פ המסייעת. בינואר 1972 מונה לקצין אג"מ ובתפקיד זה שימש גם במלחמת יום הכיפורים. על לחימתו בסיני קיבל צל"ש מאלוף פיקוד הדרום האלוף יקותיאל אדם ובו נכתב: "במלחמת יום הכיפורים שימש רס"ן אברהם רומנו כקצין אג"מ חטיבתי. הוא הוביל את החפ"ק תחת אש אויב. במשך כל ימי הלחימה הפעיל את פקודיו בתבונה וביעילות מרביים ונסך בהם ביטחון. במעשיו אלה גילה תושייה, כושר ארגון ודבקות במשימה.". במאי 1972 נישא לאילנה וכשנה לאחר-מכן נולד בכורם, אליק. בנובמבר 1974 מונה אבי לקצין מטה בכיר במפח"ש וביוני אותה שנה התמנה למג"ד. בשנת 1976 נולדה אלה בתו וחודש לאחר לידתה מונה אבי לסגן מפקד מרכז שיריון. בפברואר 1978 יצא אבי לקנטאקי שבארצות-הברית כחניך בקורס קציני שיריון מתקדם. עם שובו ארצה ב-1979 מונה לסמח"ט ובאותה השנה היה למח"ט. חודשיים לאחר מכן הועלה לדרגת אל"מ. ביולי 1982 מונה אבי לקצין אג"מ עוצבתי ובאוקטובר שנה אחר-כך היה לקצין אג"מ במפח"ש. במאי 1984 מונה אבי למח"ט 500, ובתפקיד זה לחם במלחמת לבנון. ביולי 1987 מונה לרמ"ט גי"ש בכיר והועלה לדרגת תא"ל והוא בן ארבעים. במרס 1989 מונה אבי למפקד מרכז אימון המפקדות ושנה לאחר-מכן מונה לנספח צה"ל ולשליח משרד הביטחון בצ'ילה, שם זכה בשלושה עיטורים מחילות הים, היבשה והקרבינרוס. באוגוסט 1993 שבה המשפחה לארץ ואבי יצא לחופשת פרישה מצה"ל והחל לימודיו לתואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ובמקביל החל לעבוד כמנכ"ל חברת 'סקאל ספורט' בשדה התעופה לוד. באותה תקופה אושפז אבי בבית-חולים עקב מחלת לב שסבל ממנה כשמונה שנים ואשר לא מנעה ממנו להמשיך ולשרת ביחידות שדה. לאחר שחלה הידרדרות במצבו נפטר אבי בבית-החולים ביום י"א בתמוז תשנ"ד (19.6.1994) כתוצאה מדום לב. בן ארבעים-ושבע היה אבי במותו. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. הותיר אחריו אישה, בן, בת, אם, אח, יצחק ושתי אחיות, יפה ומזל. רעייתו אילנה כותבת: "האיש שכה אהבנו, הגבוה והחייכן, בעל הכתפיים הרחבות לא הספיק להשתחרר מצה"ל. אבד לנו בעל, אב, חבר, ידיד ואיש ענק בעל חוש הומור מיוחד וחיוך מטריף אליו לא נותר אלא להתגעגע עם המון כאב."