רומי, גבי

בתם הבכורה של דבורה ומרדכי מרקו. נולדה ביום ג' באייר תשל"ט (30.4.1979) בבית החולים "דונולו" שביפו, גדלה והתחנכה בבת ים. גבי, תינוקת יפהפייה בעלת עיניים כחולות ושיער שטני נקראה על שם סבה. אחות לסיגל, דותן ועידן. היא החלה את לימודיה בבית הספר היסודי "הנשיא" בבת ים והתגלתה כתלמידה נבונה וחרוצה. בסיום כיתה ו' עברה לחטיבת הביניים שבבית הספר התיכון "רמת עופר". הודות לציוניה הטובים זכתה להימנות עם משלחת תלמידים שיצאה לגרמניה, וחזרה עמוסת רשמים. גבי התחנכה על ערכים של עזרה לזולת ותרומה לקהילה, וניחנה בלב זהב וברצון לפעול ולעשות. בצעירותה, התנדבה בזמנה הפנוי בתחנת המשטרה בבת ים, שם עבד אביה. גבי הייתה בודקת אירועים ומסדרת אותם לפי סדר השעות והמספרים, ממיינת דוחות תנועה מהשוטרים שהגיעו מהשטח ומסייעת לשוטרים שבתחנה. על פעילותה זכתה גבי במלגה ממשטרת ישראל. משהגיעה לכיתה ח', הצטרפה ליחידת הכיבוי של בת ים והייתה מגיעה עם צוותי הכיבוי לטפל באירועי שרפות. במכבי האש הכירה גבי את גיל, והקשר בין השניים התפתח לאהבה חזקה ונצחית. בהגיעה לכיתה ט' ביקשה גבי לעבור ללמוד עם אחותה סיגל בבית הספר התיכון "אורט חיל האוויר" שבתל נוף. תחילה נתקלה בקושי להתקבל לבית הספר היות שהמוסד מקבל תלמידים מכיתה ח' בלבד, אך משעיין מנהל בית הספר בתעודתה, החליט מיד לקבלה. גבי למדה במגמת הנדסת מכונות עד כיתה י"ב, והמשיכה בלימודיה במכללת רחובות, עד הגיוס לצה"ל. גבי הייתה אדם חם ואוהב. היא ידעה לבטא את אהבתה במעשים – וגם בכתיבה. היא הפליאה לכתוב שירים ובכל הזדמנות הייתה כותבת לחבריה ברכות אישיות שיצאו מהלב. בכתיבתה באו לידי ביטוי כישרון ההבעה שלה, רגישותה וחוכמתה, האופטימיות ואהבת החיים. וכך כתבה לחברה: "לפעמים נדמה שאין כוח, ישנה מן תשישות, אבל צריך לשבת ולנשום, פשוט להסתכל לצדדים ולראות חברים וידידים, לראות חיוכים וליטופים ולדעת, שגם כשאנחנו קצת מצוברחים, החיים ממשיכים והם כל כך יפים". מהגיגי לבה של גבי: "כמה זה כיף להסתכל אחורה ולהיזכר / לדעת שאנחנו בהווה ולא צריך למהר / לאט לאט הכול יעבור / ואז העתיד יהיה עוד עבר לזכור". "כאשר אדם נולד הוא מעצב לעצמו דמות מסוימת שתיראה כך או כך בעיני הוריו, משפחתו, חבריו ואפילו ילדיו. הוא הבוחר איך לפעול, מה לעשות, איך לדבר, וכמובן כיצד לחיות נכון. אך… לא זאת נזקף לזכותו שהרי הכול נבנה בחינוך, ערכים ודרך ארץ, אותם שתה וגמע עוד מבית הוריו, וממוסדות החינוך שבהם שקד. לא סתם נאמר '… אם תחפש באדם מלאך לא תמצא בו אפילו אדם, אבל אם תחפש באדם אדם, אולי תמצא אפילו מלאך…'. אדם מקבל את התואר 'מיוחד' אם הוא לומד לשמור על התכונות הטובות שספג, ומוכן להקרין אותם לסביבה על מנת שילמדו ממנו". "החיים הם כמו פנינה נדירה, קשה למצוא בהם יופי, רק מבחוץ, אבל כשקצת מעמיקים וחופרים, מוצאים משהו קטן שנותן לכל הקונכייה משמעות לעצם קיומה". גבי אהבה את הים והתמחתה בספורט הצלילה. היא הייתה צוללת עד לעומק של 30 מטר ונהנתה לצפות ביצורי הים השונים, ובעיקר אהבה את הדולפינים שפגשה בצלילותיה באילת. היא אהבה לאסוף בולים מכל העולם, והרבתה להאזין למוזיקה שקטה עם צלילים של ים. בראשית חודש יולי 1997 התגייסה גבי לחיל האוויר והצטרפה למחלקה המכנית שבבסיס המרכזי לציוד אלקטרוני במרכז הארץ, שם שירתה כהנדסאית בתחום הייצור המכני. בעת שירותה הקימה ביחידתה מחסן של מוצרי בית כגון שמיכות, תנורי חימום ומאווררים. את הפריטים אספה מחיילי הבסיס כדי להעבירם לקשישים נזקקים. חבריה לשירות וחבריה מהאזרחות המשיכו ליהנות מברכות אישיות ייחודיות שחיברה לרגל ימי הולדת ואירועים שונים. בינואר 2001 החלה גבי את שירותה בצבא הקבע. בהגיעה לגיל עשרים ושלוש נישאה לבחיר לבה גיל. טקס הכלולות היה שמח ומרגש והיה זה היום המאושר בחייה. אולם האושר לא האריך ימים; בחלוף חצי שנה ממועד החתונה חשה גבי בכאבים באזור האגן ולאחר בדיקות התברר כי לקתה במחלת הסרטן. גבי נאבקה במחלה ולא הרימה ידיים; גם בשעה שעברה ניתוחים וטיפולים קשים המשיכה לחייך, לחזק את סובביה ולהבטיח כי תתגבר ותשוב לעבודתה. ביום ה' בחשוון תשס"ג (11.10.2002) נפטרה גבי והיא בת עשרים ושלוש. היא הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחולון. הותירה בעל, הורים, אחות ושני אחים. לאחר נפילתה הועלתה לדרגת רב-סמל. הספידה רב-סרן זיו מאיר, ראש תחום מכני בבסיס 108: " 'כל נשימה, כל לחישה, כל מילה / גורמת לי לומר תפילה / תודה לך היושב במרומים / שקישרת אותי ליצור המדהים'. את השורות הללו את כתבת, ועמיתייך לשירות הביאו אליי. בבואי לשאת דברים לזכרך, פניתי לחברייך בבסיס – והם רבים, רבים מאוד. משיחות איתם עולה דמות בחורה מופלאה, שכל חבריה אומרים עליה – 'תודה לך היושב במרומים, שקישרת אותי ליצור המדהים'. הגעת לשרת בבסיס לפני ארבע שנים, הנדסאית מכונות שתרמה מיידית מכישוריה המקצועיים לעבודה הרבה והחשובה שמתבצעת. אך לא רק כישורים מקצועיים הבאת עמך. הבאת עמך אור, שמחת חיים, אופטימיות ללא סוף, אהבת הזולת – ונתינה ללא תנאי. למדתי להכיר פעילות של עזרה לנזקקים – ולחולים. למדתי להכיר פעילות של הנצחת חיילים, וכתיבת ברכות ושירים לשמחות. ממיטת חולייך המשכת לדאוג ולעודד את המשרתים בבסיס, התעקשת להשתתף בשמחות וחיזקת את אלו שבאו לחזק אותך. למדתי להכיר אישה אוהבת לגילי, ובת ואחות אהובה לדבורה, מרדכי, סיגל, דותן ועידן. אנו מבטיחים לך שמשפחת 108 תהיה גם משפחתם. גבי – משפחת 108 נפרדת ממך בהצדעה ובכאב". לאחר נפילתה של גבי התקבלו בבית המשפחה מכתבי פרדה רבים ומרגשים. כתב מפקד היחידה, אלוף-משנה אבי רוזנברג: "גבי הצטרפה למשפחת חיל האוויר עם גיוסה בתפקיד מתכנת מכנית, ובמשך ארבע שנים שירתה בתחום המכני שבבסיס המרכזי לציוד אלקטרוני, שחשיבותו רבה מאוד. גבי הייתה בעלת יכולות מקצועיות גבוהות וביצעה את תפקידה למופת. בכל מעשיה באו לידי ביטוי החריצות, המסירות וכוח הרצון, אשר היוו מקור עוצמה גם במלחמתה במחלה הקשה. גבי, שפעלה רבות בעזרה לנזקקים, ניחנה בנועם הליכות והייתה חביבה ואהובה על כל סובביה. במשך תקופה ארוכה נאבקה גבי במחלה, בתקווה ובאומץ לב הראויים להערצה, עד שהוכנע גופה. … יהי זכרה ברוך". כתבה גלית: "… תמיד חשבת על כולם ודאגת לכולם במשרד ומחוצה לו, היית חברה אמיתית לחברייך, כאחות גדולה תמיד דיברת באהבה ובגאווה על אחייך ומשפחתך המורחבת. על כולם דיברת בחיבה ולכולם רצית לעזור, כמה חבל שלא יכולנו לעזור לך. לעולם לא אשכח אותך ואת 'שיחות הדרך' שלנו". מספר רב-סמל מתקדם יגאל פרדילוב, מפקדה של גבי: "גבי הביאה הרבה אור למשרד שלנו, היא מאוד אהבה את החיים. היא הייתה נגדת למופת, מקצועית, אכפתית ובעלת מוטיבציה גבוהה. גם כשעברה טיפולי כימותרפיה והיינו הולכים לבקר אותה, היא הייתה מתעניינת במה שקורה אצלנו ביחידה, ועוד מרחמת עלינו במקום על עצמה כשסיפרנו שיש הרבה עבודה". כתבו החברים לשירות: "… אין מילים המספיקות כדי לתאר אותך, את טוב לבך ואת שמחת החיים ואהבת הזולת. אני זוכר את היום שבו הצטרפת אלינו למשרד, חששת כל כך לעבור למקום חדש ולהיות בת יחידה במשרד עם ארבעה בנים. אבל תוך מספר ימים שבית את כולנו בקסמך והפכת את העבודה במשרד לנעימה וכיפית. … איך נפרדים מילדה שהייתה פרח מלא אור ושמחת חיים, שהיו לה חלומות והרבה תקוות לעתיד. כנראה שאין דרך להיפרד ואת תמיד תישארי בלבנו אותה ילדה יפה ומלאה בשמחת חיים. לעולם לא נשכח אותך". כתבה דינה: "איך אפשר לכתוב מילים לחברה שתמיד כתבה בשבילנו? אין יום שעובר ולא מתגעגעים לחיוך, לטוב שהיה בך ולרצון לתת ולתת ללא כל תמורה. לכל מקום שאליו הגעת, נגעת, זרעת רק טוב. השפה המיוחדת שהייתה רק שלך והכישרון שלך למצוא בכל דבר את הצד החיובי. תמיד ידעת להביע כל דבר בהומור, גם כשהסבל היה קשה מנשוא. ביום שהלכת הותרת בור עמוק בלבבותינו. איך אפשר לשכוח אדם מדהים כמוך… אוהבת ומתגעגעת". ביום הולדתה של גבי נשא מפקדה דברים: "היום יום ההולדת של גבי ומספר ימים לפני יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל. זהו היום שבו ניזכר בשמחה ולא בעצב בחיילת מלאת האור ושמחת החיים שהפיצה סביבה אור ורוח של נתינה, החיילת שנתנה מעצמה כדי להפיח רוח חיים וחיוכים. מיום שהגעתי לתחום, הסיפורים על גבי לא פסקו. כשפגשתי אותה בבית החולים הבנתי עד כמה הייתה חשובה, ומלאה הייתה האופטימיות שהשרתה סביבה. שבעה חודשים מיום פטירתה, ובמיוחד ביום זה, עדיין רבים הסיפורים והזיכרונות ולעולם לא ייפסקו. גבי תהיה תמיד בלבנו עם חיוך ושמחה. סיפורי התחום המכני יהיו שזורים בזיכרון של גבי. תמיד אתנו בדרכנו". כתב יגאל: "הגעת אלינו למחלקה באוגוסט 99' וכמו ברק המאיר בשמים הבאת עמך אור ושמחת חיים. בכישרונותייך הרבים ישר נכנסת לעניינים ולמדת מהר את תהליכי העבודה השונים. גבי, מעלותייך הרבות ושאיפתך למצוינות נתנו את אותותיהם באיכות התוצרים שהוצאת תחת ידייך ובהווי החברתי שבנית סביבך. יכולות הארגון והתכנון שלך באו לידי ביטוי בכל האירועים של המחלקה והתחום המכני. גבי, אהבת מאוד לתרום והנתינה שלך ללא גבולות באה לידי ביטוי בתחומים שונים ואף בהתנדבות למוסדות שונים. לפעילות זו סחפת את כל הגף ויחד חילקנו שי בבתי חולים לילדים. לפני חג הפסח יזמת איסוף דברים שונים כדי לשמח נזקקים. גבי, אני רוצה שתדעי שאת נטעת את השורש לפעילויות מבורכות אלו ואנו, חברייך ליחידה, משתדלים להמשיך במפעל המבורך שהתחלת בו. גבי, גם כאשר אותה מחלה נוראה התפשטה בגופך, התעניינת בכל אחד ואחת מאתנו ולא שכחת בכל פעם להתעניין בשלומם של ילדיי. דאגת לעומס הרב שנופל בחלקנו בשל חסרונך והבטחת לפצותו לכשתחזרי אלינו. גבי, היה תענוג להכירך ולהיות מפקדך. אמשיך את פועלך בהתנדבות ועזרה לזולת. נזכור אותך לעד". כתבה משפחת סקעת: "כשהגעת אלינו היית שקטה ומכונסת בתוך עצמך, ואנו לא ידענו איזה הר געש תכף יתפרץ, ואכן ההתפרצות לא איחרה לבוא וכל הסובבים אותך נהנו מכל רגע להיות במחיצתך. בכל מקום השארת את חותמך, עד כדי שמחכים לראותך כאילו את כאן שוב. היריעה קצרה מלהכיל את גודל אהבתך לכל אחד ואחד. לנו קשה במיוחד שליווינו ותיעדנו לך את האירוע הגדול בחייך. חיוכך ונועם הליכותייך לא ימושו מלבנו". ועוד נכתב: "גבי, כשסופדים למת נהוג לספר רק דברים טובים. כשמדברים על גבי יש רק דברים טובים. ילדה עם אופטימיות נצחית, חיוך תמידי על השפתיים ושמחת חיים שרק לגבי יש. החוכמה והרצון לתת לאחרים זה משהו שממנה למדנו. גבי: תודה על שנים מקסימות שבהן הכרנו. למדנו הרבה מגבי ועל גבי. התמיכה, היוזמה והשאפתנות שהייתה בך השפיעה על כולנו עד היום הזה. אנו זוכרים את האופטימיות שזרעת בנו בזמנים קשים, את החיוך היום-יומי שהכול הוא שום דבר. האומץ לעשות את הדברים כפי שאת ראית, עם המון אכפתיות ונתינה. מתגעגעים אלייך המון ותמיד נזכור!".