רומי, אלעד

בן אסתר ושמעון. אלעד נולד ביום כ"ה בניסן תשמ"ה (16.4.1985) בירושלים. ילד שני להוריו, אח ליוסף, נועה, ירדן ורחל. אלעד גדל בשכונת רמות בירושלים ולמד בבית ספר יסודי "רמות אלון". שרה, מנהלת בית הספר, סיפרה: "אני זוכרת אותו כילד מקסים וחייכני, אוהב ילדים ומורים ומוכן לעזור באופן יוצא דופן. אני זוכרת אותו מגיע לחדרי בעת אירועים גדולים בבית הספר ושואל אם הוא יכול לעזור במשהו. אני זוכרת אותו כנאמן בפינת החי, מטפל בבעלי החיים, מאכיל ומנקה את הכלובים. ביתו היה בשכנות לבית הספר, ואלעד הירבה להגיע לפינת החי גם לאחר שעות הלימודים". אלעד המשיך לתיכון "אורט רמות", וגם שם בלט כתלמיד מצטיין. במהלך לימודיו הוא אף סיים בהצלחה לימודים בסדנת מיכא"ל – מיצוי כישורים אישיים למצוינות. הוא סיים את הלימודים בתיכון במגמת טלוויזיה וקולנוע בהצטיינות, עם בגרות מלאה, ועם תעודת הוקרה על הצטיינותו בהפקת הסרט "הפסטיבל לקולנוע". כבר אז, בתיכון, במקביל ללימודיו הירבה אלעד להתנדב. הוא השתתף כמנחה בתכנית למניעת עישון, אלכוהול וסמים, וכן התנדב כחונך של ילדים שטופלו במסגרת משרד הביטחון. "אלעד ביצע את העבודה בהתמדה ובמסירות ראויים לציון", כתב מנהלו במשרד הביטחון. בשנת 2003 אלעד התגייס לצה"ל, ושירת כלוחם בחטיבת גבעתי. הוא סיים טירונות בגדוד "שקד" כמצטיין פלוגתי, סיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות, שירת כמפקד כיתה וכסמל מחלקה באזור רצועת עזה ונשלח לקורס קצינים. בסוף שנת 2005 סיים את הקורס בהצלחה, כמצטיין של ההשלמה החילית, ושב לחטיבה. אלעד שירת בגדוד "שקד" כמפקד מחלקה, העביר טירונות לחניכיו וקיבל תעודת הוקרה כשמחלקתו נבחרה כמחלקה המצטיינת בשימור כוח אדם. אושר, חייל של אלעד, סיפר: "היית המ"מ שלנו, ואתה היחידי שאני לא אשכח אף פעם בין כל המפקדים שעברתי. למרות הקשיחות והדיסטנס שהיה בהתחלה ידעת תמיד להפגין כלפי החיילים שלך דאגה, אכפתיות, עזרה בכל דבר לא משנה במה. תמיד ידעת הכול על כולם ודאגת שאף אחד לא יישאר מאחור במסעות, לעזור אחד לשני בכל דבר ושכולנו נהיה ביחד". במסגרת תפקידו פנו אל אלעד פעם הורים של חייל שלו שהיו מודאגים לגבי בנם, זכו לעזרתו וכך כתבו לו: "הפנייה אליך וערנותך לפנייתנו היו עבורנו נקודת אור בימים הקשים שעברנו. באופן שבו טיפלת בנושא אתה מהווה דוגמה למפקד אשר לצד היכולות הצבאיות שלו לא מוותר על התנהגות אנושית ואכפתיות כלפי חייליו וגם כלפי הוריהם. אין לנו ספק שצה"ל יכול להתברך במפקדים כמוך". אחרי שהצליח כמפקד מחלקה מונה אלעד לסגן מפקד פלוגה. בתפקידו הוא בלט בתקשורת בין אישית גבוהה, בכושר ביטוי ושכנוע גבוהים וביכולתו בהובלת פרויקטים תוך עמידה בלחצים. אך אז, במהלך אימונים לקראת מבצע במלחמת לבנון השנייה (2006), נחבל אלעד בגבו עקב נשיאת משקל עודף, נקבע לו פרופיל רפואי נמוך והוא לא יכול היה להמשיך כמבצעי. אלעד מונה למפקד פלוגת הכשרה בשלב טרום טירונות. אמיר, שהיה מפקד של אלעד, סיפר: "נפגשנו אני כמ"מ ואתה כמ"כ במחלקה שלי. היינו צוות מפקדים, צוות מנצח … כבר מאז טוב ליבך היה ניכר לכול, איך היית נלחם עבור כל חייל, איך היית מאמין בהם … לאורך השנים, בשיחות ובמפגשים הרבים שנפגשנו, לא יכולתי שלא להעריך אותך על חוזקך האדיר. ניצלת מפיגוע, השתקמת, נפצעת בצבא אך גם מזה יצאת". בינואר 2007 השתחרר אלעד מצה"ל בדרגת סגן ושב לבית המשפחה במעלה אדומים, לשם הם עברו מירושלים. בתעודת השחרור שלו נכתב: "בעל תושיה וכושר הדרכה, פיקח ויוזם, חרוץ ומסור, בעל כושר ביקורת מפותח". מיד אחרי שחרורו מצה"ל, החל אלעד לעבוד בחברת "סער ביטחון" כמאבטח וכאחראי משמרת מאבטחים באוניברסיטה בהר הצופים. ב-2008 הוא מונה למנהל יחידת האבטחה, בת כמאתיים עובדים. את כל עבודותיו הוא עשה במסירות ובנאמנות, כשהוא גם עוזר כלכלית למשפחתו. במקביל לעבודתו אלעד למד לימודי מכינה קדם-אקדמאית במכללה לעיצוב ואדריכלות "קונספט", ועבר מבחן פסיכומטרי בדרכו להתחיל לימודים אקדמיים. בנוסף לעבודה וללימודים אלעד ביקש להתנדב, וכך הגיע לעמותת "שכן טוב", שהפעילה בשכונת קריית מנחם בירושלים בית קפה מיוחד לנוער בסיכון. סיפרה מיה, עובדת סוציאלית שניהלה את בית הקפה: "תפקיד המתנדב בבית הקפה דורש עבודה עצמאית בנוסף לעבודת צוות, יוזמה, אחריות, כושר ארגון ותקשורת בין אישית גבוהה – אותם מילא אלעד בצורה הטובה ביותר, תוך עמידה במטלות השונות, גילוי עניין ומוטיבציה לקידום בני הנוער בבית הקפה … אלעד יצר קשרים אישיים עם בני הנוער, יזם וארגן פעילויות חברתיות עבורם, סייע למספר נערים במציאת מקומות עבודה ועזר לצוות בתחזוקת המקום. כל זאת עשה במסירות יוצאת דופן, ובהשקעה מעבר לשעות הפעילות השוטפת של בית הקפה". בסוף שנת 2008 החל אלעד בלימודי אדריכלות לתואר ראשון במרכז האוניברסיטאי באריאל, ועבר לגור באזור. בתחילת שנת 2009 ניהל צה"ל את מבצע "עופרת יצוקה" נגד החמאס ברצועת עזה. אלעד, שלא גויס למילואים, החליט כדבריו לצאת ל"צו שמונה מצפוני" ולהתנדב לפעילות באזור הדרום, שהיה נתון להתקפות ירי מכיוון עזה. סיפר עומר, רכז מתנדבים בעמותת "לב אחד" – כוח סיוע אזרחי במצבי חרום: "בתחילה שיבצתי את אלעד כרכז לוגיסטי באשקלון, תפקיד שכולל בחובו אחריות רבה מאוד מכיוון שהחלו לזרום מתנדבים רבים לעיר והיה צורך בהיערכות לוגיסטית ענפה … לאחר יומיים אלעד מונה לרכז מתנדבים באשקלון, תפקיד הכולל אחריות רבה מאוד ועוסק בניהול המערכת השוטפת הן בימים רגילים והן לאחר נפילת רקטה באזור. אלעד ביצע את התפקיד בצורה הטובה ביותר אותה יכול היה כל אדם לבצע, והיה נכון כל רגע לתת יד בכל אשר נדרש … לאחר הלחימה אלעד קיבל 'אות הצטיינות למתנדב', שהוענק לעשרה מתנדבים בלבד, על הצטיינותו ונכונותו היתרה להתנדבות ושירות הקהילה במצבי חרום". בתום המבצע בדרום שב אלעד ללימודים – וגם להתנדבות. לקראת סוף השנה שלחה לו רותי, מבית הספר בו התנדב, מכתב תודה: "היית איש צוות נאמן ורציני במשך השנה, גם של הכיתה וגם של בית הספר. ליווית תלמידים באופן אישי והרגשתי שהיית דמות מובילה ומשמעותית בשבילם. תודה לך שעזרת לי ותמיד ידעת לאלתר ברגע האחרון כשהיה צריך, שנתת את המקסימום בשיעורי אמנות ובכלל שהכול נעשה תמיד בחיוך". כשנסתיימה שנת הלימודים באריאל החליט אלעד לשנות כיוון, הוא שב למעלה אדומים ותכנן ללמוד עבודה סוציאלית. בינתיים הוא החל לעבוד ביחידה העירונית לקידום נוער, בתכנית "חממה". בוועדת הקבלה הוא הועדף על פני מועמדים בעלי תואר בתחום החינוכי-טיפולי, שכן כדברי אנשי המקום: "התקבלת לעבודה כי נכנסת מיד ללב של כולנו. הקרנת שילוב לא מוכר של כוח ורגישות, ובסביבתך הייתה תמיד תחושה של 'יהיה בסדר'". אלעד עבד במסירות באגף. בתעודת הוקרה כתבה לו מנהלת המתנ"ס בו עבד: "תודה על הזכות לעבוד בשיתוף עם מודל חינוכי וערכי עבור התלמידים, על השקעה ביצירת חיבור מיטבי בין מסגרת הלימודים והמסגרת החברתית-תרבותית של התלמידים". סגן אלעד נפל בעת שירותו ביום כ"ח בתמוז תש"ע (10.7.2010), שבועיים אחרי שהחל שירות מילואים. בן עשרים וחמש בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר הורים, שני אחים ושתי אחיות. על מצבתו של אלעד כתבו בני משפחתו: "בן חַיִל, אישיות מיוחדת ואהובה. עתיר נתינה וחסד, אב בחָכמה רך בשָנים." ספד לאלעד אחיו הבכור, יוסף: "אחי גיבור שלי, מה כבר אני יכול לומר על אח מושלם שכמותך. אח מושלם, דוד מושלם לבנותי וגיס מושלם לאשתי. להגיד לך תודה, תודה רבה על הנתינה ללא פשרות, על האכפתיות הגדולה. תודה לך על הסבלנות ועל הכול … אלעד, תמיד דאגת וחשבת על כולם, ממש על כולם חוץ מעצמך. אז עכשיו תדאג ותשמור עלינו מלמעלה, תחשוב רק על עצמך ורק על מה שאתה רוצה, ותנוח על משכבך בשלום … אלעדי, כולנו נתגעגע המון המון ואוהבים אותך המון". ספדה לאלעד מירן, חברה שעבדה איתו: "אני לא יודעת מה הפסדתי ולעולם לא אדע, אף אחד מאיתנו לא ידע – את החיוך, את האוזן הקשבת, את היצירתיות חסרת המעצורים, את היכולת לגעת בלב של אלפי נערים בעיר הזו, את הדוד שהוא היה, את הבשלן, את חוש ההומור הציני הזה שעזר לך להסתיר הכול. אני רק רוצה לתת לך חיבוק גדול וכתף תומכת ולהגיד שהכול יהיה בסדר. עכשיו אני עושה את זה מול אלפי ילדים מתגעגעים, כי כבר אין לי אותך. תמיד תישאר בלב שלי". ספדה שרה, מורתו של אלעד: "בימים האחרונים קראתי כל מה שנכתב על אלעד באינטרנט. למדתי עליו שלא רק שלא השתנה עם השנים, אלא רק עלה ופרח, המשיך להיות מוקד תמיכה לכל סובביו ומוקד משיכה לאוהביו … זכרו של אלעד יישאר חקוק בלב כל מי שהכירו, שכן למרות גילו הצעיר הספיק אלעד לגעת בכל כך הרבה אנשים, והשאיר בכל אחד ניצוץ של טוב צח וטהור שלא יישכח לעד". באתר "עד עולם" פתחה המשפחה אתר הנצחה לאלעד ובו דברי זיכרון רבים, אלבום תמונות, נרות זיכרון שמדליקים אוהביו וקישור למצגת שהוכנה לזכרו. המצגת מביאה את תיאור חייו של אלעד במילים ובתמונות, תצלומי תעודות ההוקרה הרבות שקיבל במהלך השנים, כתבות שפורסמו ותמונות מההלוויה. לקראת סוף המצגת מובאים דברי המשפחה: "אלעד שלנו. ביום שהלכת נלקח מאיתנו חלק שלעולם לא יתמלא בחזרה. החור בליבנו גדול, ואנו כואבים על אובדנך ומתגעגעים יום יום ושעה שעה. הותרת בליבנו רצון גדול להידמות לך, לאישיות המיוחדת, לכוח הנתינה האינסופי שלך ולרצון להפוך את העולם לטוב יותר. מלאך נלקח מן העולם, פרח שנקטף בטרם עת, כמו שיעידו אנשים רבים. אצל כל אדם שהכיר אותך, אפילו לתקופה קצרה מאוד, השארת חותם. לעולם תישאר בליבנו אלעדי. אוהבים ומקווים שאתה במקום טוב עכשיו, מביט עלינו ושומר. אוהבים תמיד". המצגת מסתיימת ב"שיר לאלעד", אותו יזמה, כתבה ושרה חברתו לעבודה סיגל אלפסי, ללחן של עדי חייט: "הלכת איתנו / צעדת אפילו יותר מהר / 'לטפס, להתקדם' – דרשת שלא נוותר / ציווית חיים בכל חיוך שלך. // כמו גזע חסון – אפשרת לנו להיאחז בך / לא זיהינו כל סימן / לא ידענו מה קורה בפנים / עד שהשמש הסתירה פנים… // אבל כמו שאמרת, לא ניגע בחיים לרעה / כמו שהבהרת, אם רע מבקשים עזרה / אנחנו ממשיכים את מה שהאמנת / וזוכרים אותך, את כל מה שנתת …" בין דברי הזיכרון באתר מובאים דברי עפרה, דודתו של אלעד: "לעתים אתה פוגש אנשים מיוחדים / ומעטות הפעמים בחיים בהן אתה פוגש אנשים כה נפלאים / ומבלי שביקשת יד אליך מושיטים / מעודדים ועוזרים, ומילה טובה אומרים / מפרגנים ותומכים, כאילו עברו קורס של מלאכים. // ואני חושבת לעצמי / שאלו הם שליחים / שליחיו של האל, הנפלאים / כך היה אלעד! … למה הלכת כך בלי להגיד? / לא האמנו שזה יהיה לתמיד, כי לא הולכים בלי להגיד / היו לך עוד הרבה דברים לעשות / למה לא יכולת לחכות? / אי אפשר להיעלם ככה סתם / ולא לחזור יותר לעולם". באתר יוטיוב ניתן לראות סרטוני זיכרון נוספים. סרטון לזכר אלעד נפתח במילותיה של אימו: "אני מודה לבורא עולם שהעניק לי מתנה נפלאה ושמה אלעד. הייתה לי זכות גדולה להיות אימא למלאך כמוך. במשך עשרים וחמש שנים, מיום שנולדת עד יום מותך, הצפת אותי ואת כל מכריך באושר ובגאווה גדולה. נהניתי מכל רגע במחיצתך, גיבור שלי. הותרת אחריך שפע של מעשים טובים, עזרת לכל דורש, תמיד היית שם בשבילי ובשביל כולם. היית קצין ולוחם בלב ובנשמה, 'מורעל' לא רק בצבא אלא בכלל בחיים, נלחמת למען החלשים והטוב לזולת. מבטיחה לך בן יקר ואהוב להנציח אותך, לקיים את צוואתך ולא לשכוח אותך עד יום מותי. אני מצדיעה לך". בחודש יולי 2014, במלאת ארבע שנים לנפילת אלעד, נחנכה בחצר האגף לקידום נוער של עיריית מעלה אדומים, בו עבד אלעד כמדריך, פינת הנצחה לזכרו. על השלט במקום נכתב: "אדם עם לב גדול, אוהב ואהוב, שכל כולו נתינה והכרת הטוב. הדריך באגף נוער וקידום נוער באהבה גדולה". ובראש השלט מילים מהשיר "אלעד ירד אל הירדן" שכתב אברהם זיגמן: "אלעד ירקום הקשר בין הלבבות". ניתן לראות באתר יוטיוב את טקס חנוכת פינת ההנצחה