fbpx
רום (פרידמן), אבשלום (“אבשה”)

רום (פרידמן), אבשלום (“אבשה”)


בן יעקב ושרה. נולד ביום ו' באלול תש"ה (15.8.1945) בקיבוץ שריד. כאן עברו עליו ימי ילדותו, נערותו ובחרותו. כאן למד בבית ספר יסודי וסיים את לימודיו בבית ספר תיכון. הוא היה ילד שקט, וחיוך תמידי נסוך על פניו, תבונה מציצה מאישוני עיניו המחייכות ובגרות בזוויות פיו. היה בו יחוד: ביטחון אמיתי וצניעות. כשהיה בן 10, כתב שיר שהולחן בידי יוחנן זראי ואף הושמע ברדיו. שלוש שנים רצופות נהג לרשום ביומן אישי את כל מחשבותיו. השורה האחרונה ביומן (שהיה מורכב מכמה מחברות) אומרת: "מחר אני בן שלוש-עשרה, גמרתי". בכיתות י'-י"א הדריך אבשלום בקן 'השומר הצעיר' שבמגדל העמק. הוא היה מדריך אחראי ומצליח, וחניכיו אהבו אותו. אבשה היה חבר בקבוצת 'ארז' נטל חלק בכל מעשיה. נזכר עוזי: "הוא היה מקובל בחברה ומאוד אהוב ופיקח. אומר את דבריו בעיתם ולא מגזים. כבר בגיל הילדות היה לו איזה ריסון. בגיל שכולם מתמרדים ומתפרקים הוא היה מקשיב עד סוף השיחה ופוסק את דברו, וזה היה גומר את העניין". ומוסיף עודד: "התכונה הבולטת ביותר בחייו של אבשלום היא העובדה שאף על פי שמעולם לא נדחף ולא ניסה להתבלט וכאילו לא היתה לו אמביציה, הוא היה תמיד הראשון". צד אחר באופיו של אבשה מאירה דניאלה: "תמיד הוא היה מטה את המאזניים להרגעה, לשיווי משקל". על אפיזודה בתקופת הלימודים במוסד החינוכי בשריד מספר אביטל: "אני זוכר שדי הרבה לילות היינו סוחבים טרקטורים. אבשלום תמיד היה שותף למבצעים האלה. לילה אחד סחבנו טרקטור לימדנו את רן לנהוג, אבשלום מצד אחד על הברקסים, אני על הקלץ' ורן באמצע על ההגה". ועל שלישיה אחרת, הפעם עודד, נחום ואבשה, סיפר אבי ברעם שהיה מרכז הפלחה בקיבוץ: "יש אחד ששואל כל הזמן שאלות ולא יודע מה לעשות – זה עודד; יש אחד שלא שואל שאלות ולא יודע גם מה לעשות – זה נחום; יש אחד שלא שואל שאלות ויודע תמיד מה לעשות – זה אבשלום!" גם לקראת הגיוס לא היה אבשה שותף ללבטי חבריו ולא שאל שאלות. הוא פשוט אמר: "אני מתגייס לחיל האויר". אבשלום גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1963 והתנדב, כמובן, לחיל האויר. מאז היתה דרכו סלולה לפניו. הוא התחיל את דרכו לאחר שהוסמך כטייס קרב על 'אורגאן', עבר לטייסת 'מיסטרים' ומשם ל'ווטור'. בין טיסה לטיסה אף הספיק לשאת לאישה את אורה, וכחודש לאחר הנישואים סיים בהצטיינות את קורס מדריכי הטיסה. במלחמת ששת הימים לחם כטיס במטוס 'ווטור'. עם תום המלחמה נענד באות המערכה. לאחר המלחמה נולד בנו הבכור – יריב. מטייסת ה'ווטורים' עבר להטיס 'מיראז'ים' ובספטמבר 1969 אף הפיל מטוס 'מיג 21'. אבשה נשלח לקורס טייסי ניסוי באנגליה, וסיים אותו בהצטיינות והיה לטייס ניסוי בחיל האויר. עם זאת המשיך להיות קשור, מבצעית, לטייסת לוחמת. במלחמת יום הכיפורים נטל חלק בקרבות לעצירת הפולשים הסורים והמצרים ובסיומה – נענד באות המערכה. תפקידיו האחרונים בחיל האויר היו: טייס ניסוי בכיר, מפקד מרכז ניסויי טיסה, וכגולת הכותרת – מפקד טייסת. חוות הדעת התקופתיות היו מלאות דברי שבח והערכה לאבשה: "מילא תפקידו באורח מעולה תוך התגברות על קשיים לא רגילים;" "מקצוען ממדרגה ראשונה כטייס, מפקד סבלני, חרוץ ואחראי שזוכה להערכות גבוהות מאוד של פקודיו כבר בצעדיו הראשונים;" "טיפוס נוח, הגון ונעים לעבודה;" "רמת טיסה והובלה טובה מאוד". "לוחם, מוביל וטייס בעל אופקים רחבים;" "מוביל וטייס מהמעולים שיש לנו;" "טייס ניסוי מהמעולים ביותר". ביום י"ט בטבת תשל"ח (29.12.1977), נפל סגן-אלוף אבשלום בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבבית העלמין בקיבוץ שריד. השאיר אחריו אישה – אורה, בן – יריב ושתי בנות- מיכל ונעמה, שהיתה בת שבעה חודשים בנפול אביה, הורים אח ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אבשה היה טייס בדם, על אף העיסוקים הרבים המוטלים על מפקד הטייסת ראה את עיקרי יעודו בטיסה. כל נושא חדש, כל תרגיל מסובך בעצמו רצה לבדוק, בעצמו רצה לחפור ולמצוא את כל הפרטים הקטנים והמשמעויות הנובעות מהם… כמפקד. השכיל למצוא תמיד את הזמן לדאוג לבעיותיהם של פקודיו. לנסות לפתור בעצמו, ולא להפסיק ללחוץ עד שנמצא הפתרון המתאים… לי, אישית. היה אבשה משענת נאמנה;" "תעודת הוקרה וכבוד לזכרו המספרת את דרכו ופועלו, נשלחה לביתו בחתימת הרמטכ"ל רב-אלוף מוטה גור. משפחתו הוציאה לזכרו חוברת זיכרון בשם 'אבשה'.

דילוג לתוכן