רולר, יצחק (“ישמר”)

בן-זקונים של הרב בן-ציון ואסתר. האב היה רב בעיירה בוהוש אשר ברומניה, מן החשובים בין ציוני המקום ומחבר כמה ספרים במקצועות התורה והיהדות. נודע כאחד מראשוני הלוחמים לרעיון הגאולה. משפחת יצחק היתה משפחת רבנים גדולים בתורה מזה מאה וחמישים שנה. יצחק נולד ביום כ"ג באלול תש"ג (23.9.1943) בעיירה בוהוש בעיצומה של מלחמת-העולם השנייה. בן שבע היה כשאביו נפטר, ושנה לאחר-מכן, בשנת 1951, עלה עם אמו לארץ. חבלי-קליטתם היו קשים. בתחילה גרו בדירת-עוני בשכונת מאה שערים בירושלים, אשר בה סיים את בית-הספר היסודי "מוריה" והמשיך בישיבה התיכונית "נתיב מאיר" של בני עקיבא. הצטיין בכשרונותיו ובכל זאת היה עניו, שקט ונחבא אל הכלים. מעשי- צדקה שלו – של משלוח חבילות, מתן בסתר, סעד לחשוכי מרפא ומתן שיעורים חינם לילדי עניים – אלה לא נודעו כלל בחייו לחבריו. השתייך לתנועת "בני-עקיבא". נטה לספרות ובבית-הספר התיכון כתב עבודה על "הפוגרום ביאסי" כחיבור שנתי במקום בחינת-בגרות. את כל מרצו השקיע יצחק בכתיבת עבודה זו. הוא רצה לספר את זוועות הטבח ביהודי יאסי שביניהם נפלו גם מבני-משפחתו. לצורך עבודה זו נעזר על-ידי שיחות עם אישים מתושבי יאסי באותה תקופה. לאחר זמן המליצו עליה לשם פירסומה הפרופיסורים בן-ששון ואטינגר אשר עברו עליה ובדקוה. בהרצאתו נתגלתה ההבנה ההיסטורית שלו, שכן הוא לא הסתפק בתיאור המאורעות עצמן אלא שפנה בהרבה אל מה שקדם להם והעלה את שרשי האימה והמשטמה ואת הרקע של האווירה הכללית ששררה בימים ההם ביחס ליהודי-המקום. בנו של פרופסור בן-ששון היה חברו של יצחק בישיבת "נתיב מאיר" והוא ששמר על כתב-היד – ותודות לו נתאפשר פירסומו בשנת תשכ"ח – אך יצחק לא זכה לראותה במו עיניו. (העבודה הוצאה לאור על-ידי "יד ושם" בסיוע המחלקה להנצחת החייל במשרד הבטחון וישיבת "נתיב מאיר"). למרות היותו בן יחיד ותומך באמו החולנית והקשישה לא רצה לפטור עצמו מהשירות בצבא ולכן אמר לאמו: "כאן כל אחד חייב להגן על ארצו ועל ביתו" – ובאוגוסט 1962 גויס לצה"ל ושירת בחיל-הקשר. לאחר שסיים את השירות התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה למתימטיקה ופיסיקה. בשתי השנים שהספיק ללמוד באוניברסיטה היה נותן שיעורים, ומתלמידים מחוסרי-אמצעים לא היה מקבל תשלום ולא הסתפק בכך כי היה נותן גם ארוחת-הצהריים לנזקקים האלה. מהכנסותיו בהדרכת תלמידים היה משלם שכר-לימוד באוניברסיטה וגם תומך באמו – ואפילו הקציב מהן לחולים מאושפזים. אחרי שתי שנות לימודיו נקרא למלחמת ששת הימים ובה נפל בקרב שנערך דרומית לצומת רפיח ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הפרופיסור עזריאל לוי מן האוניברסיטה העברית בירושלים הקדיש פרק מעבודת-המחקר שלו הנקראת "מבוא לאנליזה מודרנית", לששה מתלמידי המכון למתימטיקה אשר נפלו על הגנת המולדת – ויצחק ביניהם. בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה, בעריכת יהודה האזרחי, הובאו תולדותיו ותיאור קרבו האחרון. ב"גוילי אש", כרך ד', ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות-ישראל, הובא מעזבונו.