רוינה, יעקב

בן שלמה והניה. האב – מיוצאי פולין והאם – מניצולי גיטו ורשה; שניהם השתוקקו לאדמת-המולדת ובבואם לארץ הקימו את ביתם. יעקב נולד ביום ו' בתמוז תש"ט (3.7.1949) בחדרה. בהגיעו לגיל-הלימודים למד במוסד החינוכי באילון ואחרי שסיים את לימודיו בו למד בבית-הספר התיכון שבמקום. היה אוהב ספורט ובהיותו בכיתה י' זכה באות הספורט מטעם משרד החינוך והתרבות. השתייך ל"קן" "השומר הצעיר" היה מדריך בתנועה בנהריה בשנים 1967 – 1966. בלמדו במוסד החינוכי מילא תפקידים אחראיים בתחום החברה. היה מסודר בכל חפציו וענייניו ואהב מאד לערוך טיולים. גם הרפתקאות היה אוהב אבל אלו לא הפריעו לידידות אשר בו לזולת. טוב-לב היה ואהב לעזור לכל; כן היה מוכן ללכת לכל שליחות. הוא אהב את הריקוד בכל לב ונפש וכן אהב את החיים וידע להפיק את הטוב שבהם. טיפוס אופטימי היה וכשלונות לא הרתיעו אותו מהמשיך בפעילותו אך גם הצלחותיו לא סחררוהו. באוגוסט 1967 גויס לצה"ל והוצב לסיירת השריון. בזמן שירותו הוכיח את עצמו כחייל מצויין וכחבר מסור ועל כך אהבו אותו מפקדיו והיה חביב על חבריו-לנשק. יעקב, שהיה שובב בקטנותו, הפך והיה לרציני העושה מעשיו במחשבה תחילה. מ"כ היה וידע שמוטלת עליו אחריות רבה של טירונים. הוא הבין את משימתו עד סופה וצעד צעד ללא חת בשירות צה"ל. אך עוד הוא בשירות-חובה, ביום ב' באלול תשכ"ח (26.8.1968), נתקל בכוחות-האויב ליד מצבת החייל האלמוני אשר באיזור איסמעיליה – ומאז נעלמו עקבותיו ויעקב נחשב לנעדר. לפי הידיעות שהגיעו לידינו נחטף יעקב בשעת המקרה, ונגרר, כשהוא פצוע, לגדה המערבית של התעלה. לזכרו הוצבה מצבה בחלקת-הנעדרים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. לאחר נפלו הופיעה חוברת הנושאת את שמו "יעקב רוינה". שמו מוזכר בספר שיריו של אברהם שפירא "אלו הבנים". בפברואר 1986 לאחר שהוחזרה גופתו של יעקב ממצרים, הובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ איילון.