רויטרנד, דוב

דוב נולד בשנת תרפ"ה (1925) בפולין. גדל והתחנך בקרקוב, השלישית בגודלה בערי המדינה. ערב מלחמת העולם השנייה חיו בקרקוב כ-50,000 יהודים. העיר נכבשה על ידי הגרמנים ב-6 בספטמבר 1939, ומיד לאחר מכן הוכרזה כבירת הגנרלגוברנמן (הממשל הגרמני). מאז סבלו היהודים מהתעללויות רבות, רכושם נגזל, בתי כנסת הועלו באש וזכויותיהם הבסיסיות ניטלו מהם. במאי 1940 החל גירוש יהודי קרקוב לעיירות הסביבה. עד מרס 1941 גורשו כ-40,000 יהודים. בחודש זה הוקם בעיר גטו בו נדחסו כ-18,000 איש, יהודי העיר ופליטים מהסביבה. ביוני 1942 החלו השילוחים למחנות ההשמדה. אלפים מבין יהודי הגטו גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ, שם נרצחו בתאי גזים. עד תום המלחמה נרצחו כמעט כל יהודי קרקוב. דוב ומשפחתו היו בין תושבי הגטו. בהיותו שם נאלץ דוב לצפות במו עיניו ברציחתם של כל בני משפחתו. הוא לא נשבר ונשבע כי כל חייו ינקום בגרמנים. כעבור זמן מה הצליח להימלט מהגטו לכיוון החזית הרוסית, בזכות מראהו הארי לא זוהה כיהודי והצטרף לקבוצת חיילים רוסים שברחו מהשבי הגרמני והתארגנו כקבוצת פרטיזנים ביערות ברוסיה. מאז השתתף בפעולות הפרטיזנים נגד הגרמנים עד תום המלחמה. לאחר המלחמה חי דוב עוד זמן מה בפולין, ובתחילת שנת 1948 עלה לארץ. קבוצתו צורפה לקיבוץ עין גב שבמזרח הכנרת. סמוך לאחר בואו, ימי מלחמת העצמאות, התגייס דוב. בהיותו יתום ובודד בארץ יכול היה להתקבל ליחידה שאינה קרבית, אך הוא מיאן והתנדב לחטיבת "גבעתי" – חטיבה מספר 5 ב"הגנה". שירת בגדוד 52, שלוחמיו השתתפו בכל שדות המערכה של החטיבה. ביום 22 באפריל 1948 עלה דוב על מוקש באזור הכפר הערבי אל-בריה שמצפון ללטרון, בזמן טיהור הכפר. הוא נפצע אנושות והועבר לבית חולים, אך כעבור חודשיים, ביום ט"ו בסיוון תש"ח (22.6.1948), נפטר מפצעיו. בן עשרים ושלוש בנפלו. דוב הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי ברחובות. החלל הינו "נצר אחרון". חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל