רויטמן (עמיעז), מאיר (איריק)

בן לאה ומשה, נולד ביום א' בתשרי תרפ"ז (9.10.1926) בתל-אביב. הוא החל ללמוד בבית-הספר "הלפרין" , משם עבר לבית-הספר התיכון למסחר, וקיבל את תעודת-הבגרות בגימנסיה "השכלה". מנעוריו – חבר בבית"ר. בשנת 1945 התגייס לנוטרות ונשלח לרמת דויד. חזר לתל-אביב כעבור שישה חודשים ועסק בהדרכה ובפעולות תרבותיות וספרותיות בקרב חוגי בית"ר. בימי רדיפת בית"ר על-ידי שלטונות המנדט נטל על עצמו את תפקיד מפקד בית"ר הצעירה. ב"שבת השחורה" (29.11.1946) כאשר הבריטים עסקו בחיפושי נשק ומעצר אנשי מגן, היה בין עצורי תל-אביב שנשלחו על-ידי הבריטים לרפיח. שם התבלט, נבחר לנציג חבריו לפני שלטונות המחנה והיה אחד מהאחרונים ששוחררו. באותה שנה הגשים את משאת-נפשו מנעוריו: לעבוד כמלח על סיפון אונייה עברית. הוא עלה על האונייה "עליזה" והתמחה בעבודתו. חלומו היה לזכות ולהגיע לדרגת קצין-ים עברי. חבריו במחתרת כינוהו בשם "עמיעז". עוד בבית-הספר נתגלו בו כשרונות למוסיקה וספרות וממחנה רפיח ומנדודיו על האונייה "עליזה" שלח רשימות רבות, שהתפרסמו בעיתונים "המשקיף" ו"הבוקר" תחת הכותרת "מיומנו של מלח עברי". עיניו היו פקוחות לכל פרט קטן. ניחן בחוש הסתכלות עמוק והיה אהוב על חבריו. עם פרוץ מלחמת-העצמאות בעקבות החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות, החליט להצטרף אל שורות הלוחמים. ב-8.4.1948 השתחרר מהשירות הימי והצטרף מיד אל שורות הארגון הצבאי הלאומי. מאיר נטל חלק בקרב על יפו ונלחם ברחובות מנשיה. נפל ביום י"ט בניסן תש"ח (28.4.1948) בקרב לא רחוק מנמל יפו על שפת הים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק