בן רות ואשר. נולד ביום י"ח בתמוז תשמ"א (19.7.1981) בחולון. תינוק בלונדיני יפה ושמנמן, שהחליט להקדים את הלידה ביומיים מהתאריך שיועד לה. דן היה ילד עליז ומצחיק שגם בעת שבכה, גרם לכל המשפחה לצחוק כששאל את אמו "את צוחקת עליי?" (עם חיריק ב-ל'). דן החל את לימודיו בחולון, בבית הספר היסודי אשלים. בהיותו בן ארבע-עשרה, עברה המשפחה לפרדסיה. דן החל ללמוד בקריית החינוך על-שם בן-גוריון שבמדרשת רופין בעמק חפר, וסיים את חוק לימודיו במגמת מחשוב ובקרה. מילדותו, היה דן החלטי ועקבי. כשהחליט לשפר את כושרו הגופני – עסק בטניס, וכשהחליט לרזות – שמר על תפריט בריאות. כילד מוזיקלי ובעל קואורדינציה מעולה החליט ללמוד לתופף, ואף הצטיין בכך. כשהחליט להצטיין בלימודים, עזב את הנגינה בתופים. דן התאקלם היטב בפרדסיה, אהב מאוד את היישוב ורכש לו חברים רבים. הוא שמר על קשר הדוק עם חבריו מבית הספר היסודי בחולון, ואף בילה איתם ברגעיו האחרונים במסיבת יום הולדת. ב-1.12.1999 התגייס דן לחיל האוויר. הוא שירת בבסיס חיל האוויר שבצריפין, שם עסק בתחזוקת ציוד אלקטרוני חדיש ומורכב. דן זכה לאהדה ולהערכה מחברים וממפקדים. אופיו הצנוע והעליז, היושר והאמינות, קירבו אליו חברים מכל הגוונים. מפקד היחידה ששירת בה, רב-סרן אילן אמיר, מספר שדן היה חייל יוצא דופן – לא מפונק, לא מסרב לשום מטלה, ומבצע הכול בצורה חיובית ומכול הלב. שוקי, מפקדו הישיר מספר שדן היה חייל שקט, קפדן, עומד בזמנים, עושה את המוטל עליו לשביעות רצון כולם, מתנדב לכל משימה, עוזר לחבריו ומחליף אותם במטלות שונות גם אם לא נתבקש, מתנדב לפעילויות בבית הכנסת ואף פעם לא אומר לא. בשנת 2000 הכיר דן את חברתו סיוון ויחד בילו כל רגע פנוי. דן אהב מאוד את סיוון ויחד תכננו תכניות לאחר שחרורם מהצבא. בתקופה האחרונה, התקרב דן לדת והחליט לחזור בתשובה. גם בתחום זה התגלה כעקבי וכמעמיק, כפי שמעידים עליו מוריו וחבריו. בני משפחתו זוכרים את סדר הפסח האחרון שערך דן בצורה מדוקדקת ויפה. דן היה מקובל מאוד בחברה. עצם נוכחותו והרגיעה שבו השרו אווירה נעימה בכול. דן אהב את החיים והחיים אהבו אותו. הוא אהב מאוד מוזיקה, סרטים וילדים, ונהנה מאוד מכל מה שעסק בו. דן נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ז בתמוז תשס"ב (25.6.2002) לאחר שחצה את הכביש במעבר החצייה שבצומת פרדסיה, ונדרס על ידי ניידת של משטרת התנועה. הוא הובהל לבית החולים "בילינסון" שבפתח תקווה במצב אנוש. הרופאים נאבקו על חייו, אך מאמציהם עלו בתוהו ודן נפטר מפצעיו. בן עשרים ואחת היה דן בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין בפרדסיה. הותיר הורים, אחות – שירי ואח – אורן. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון. על קברו ספדה לו אחותו שירי: "ילד שמנמן שגדל להיות חתיך עולמי, פשוט לא יאומן איזה ילד יפה אתה … בתור אחות גדולה יש לי רק לומר שהייתה לי הזכות הנפלאה והמדהימה והנדירה הזו לחיות איתך. מגיל אפס אני מכירה אותך, ילד חייכן עם לקסיקון מילים משלו שרק אחרי שתכיר אותו כמה זמן תבין את הקטע, חכם בצורה מדהימה – הוא לא אינטלקטואל אלא נטו חוכמה – גאונות, פשוט. … כזה הוא היה – דורש צדק ואמת מהסובבים אותו, ובעיקר מעצמו. ילד כל כך טוב שסיוון מספרת שהוא היה אומר לה שכל מה שחשוב לו בחיים זה רק לשמח את ההורים שלו, ולא סתם. באמת! היה פשוט חשוב לו לראות את ההורים מאושרים. … טוב – זה מה שהנשמה והלב שלו מורכבים ממנו, רק טוב – טוב טהור ומוחלט. … אבל לעולם שכזה, צדיקים כמוהו לא שייכים, טוהר וטוב מוחלט לא שייך לפה אלא רק למעלה לשמים, שם טוב לו והוא מסביבו רק טוב, ואני כל כך מרגישה אותו לידי, ליד כולנו, עומד מהצד, מסתכל ומחייך כמי שגילה כבר את הסוד הגדול שאנו קטנים מלהבין. … אני מאמינה בכל לבי כי הכול הוא פרוזדור זמני שדן נפטר מעולו והוא בעולם שכולו טוב, שומר עלינו ומחייך ומחכה לנו שנתאחד איתו כשתגיע העת, אני בטוחה שזה לא שלום אלא להתראות." הספידה אותו סיוון, חברתו: "דנצו'ק שלי, אתה יודע שתמיד קראתי לך המלאך שלי, והמורה שלי, עכשיו אתה באמת המלאך שלי. ואתה לימדת אותי הרבה בשנתיים שלנו יחד, במיוחד בשנה האחרונה שאנחנו התחזקנו. בשיעור האחרון שלימדת אותי, לפני שבוע, זה היה למה האדם נפטר, ומה קורה לו בעולם הבא. הסברת לי שכל אחד בא לעשות את התיקון שלו, וברגע שמסיימים לעשות אותו אנחנו הולכים לעולם הבא, לעולם האמת. כשהנשמה עולה למעלה הקדוש ברוך הוא לוקח אותנו ביד ומעלה אותנו דרגה דרגה עד הדרגה השביעית. ומאחר שאתה עשית את התיקון שלך בשלמות, אתה עכשיו בדרגה השביעית, מחייך וצוחק ושומר עלינו. כי אני לא צריכה לספר לכם כמה אהבה ואמונה יש לו. … ומה שנותר לי להגיד לך דן: תודה שהיית התיקון שלי." הספידה אותו כרמלה, חברת המשפחה: "דן היקר שלנו, מה אפשר להגיד על ילד מלאך שכמוך? העט כותבת, היד רועדת והלב בוכה. אתה סוד אחד גדול, שביום אחד מתנפץ הכול. אדם נפלא עם המון רגש ואהבה, מכבד ומעריך כל מילה, מלא נועם והערכה לכולם, גם לגדול וגם לקטן. … הלכת בדרכך אתה, חיפשת את אהבת החיים בדרכך שלך, את אהבת האדם בדרכך שלך. קשה לנו, דן, לעכל את גודל האסון, ואי אפשר להסביר את החסר הגדול שהשארת בלכתך. את החיוך המתוק על הפנים, הצחוק המתגלגל שהדביק את כולם שלא נשכח לעולם. אין מילים דן, רק מה שבטוח – שאם היית איתנו כאן היית אומר כמו שלמדת – ה' נתן ה' לקח, יהי שם ה' מבורך. אוהבים אותך מלאך." אביו של דן הקים לזכרו אתר אינטרנט. בעמוד הפתיחה, מתחת לתמונתו של דן, כתובות המילים "נזכור את החיוך והשמחה, היופי והתבונה, לעולם תהיה בלבנו." באתר – סיפור חייו של דן, אלבום תמונות, סרטי וידאו, הספדים, דברי פרדה של קרובים וחברים, כתבות על האסון שהתפרסמו בעיתונות ועוד. כתובת האתר: http://www.danrot.co.il. במלאות שנה לנפילתו כתבה דודתו אתי: "מתגעגעת – לצחוק המתגלגל – המדבק. / לשיחות הכנות – של בן אחות – חובק / לוויכוחים הנוקבים על דת ומדינה / לתמימות – שהייתה לך כמתנה. // מתגעגעת – / ליום שבת בבוקר. / לדן יורד במדרגות לבוש בבוקסר. / למוצאי שבת – הקדושה, / כשחזרת מבית הכנסת ונתת נשיקה. // זוכרת – / ארוחות שמחות ועליזות – בחגים. / בילוי בצימרים וטיולים משפחתיים. / סלט תפוחי אדמה שהיה בלי הלבן / ובגדים יפים שהחלפת כמו דוגמן. // זוכרת – / נחישות עקבית עם המון העזה / הקושי הגדול – שהתמוסס באהבה / הצימאון לדת – שהתעצם ותפח / והרצון לשתף – כאילו היית מוכרח. / כמעט שנה חלפה / ואני מתגעגעת וזוכרת, / זוכרת ומתגעגעת." כתבה שלי: "דן… כשתלך אני אשים את השיר הכי עצוב בעולם / ואקרא למותי שיבוא במהרה / ואשנא את האיש שיבוא ויאמר לי שזה יעבור / ושזה לא נורא / השמש תחסוך מראשי את קרניה / ציפורים יסרבו לזייף את שירן / בכל עץ שאגע יהפוך לשלכת / הפרחים יקמלו לשקיעה אדומה / אני ארכיב משקפיים כהות ושחורות, / לא אכיר את העיר שידעתי זמן רב / ארקום לך שבילים של דמעות לרגלייך / והלב שוב יזכיר לי איך שהוא נעזב / ובלילות אני אחלום שאני לוקחת את ידיך / ואומרת לך טעיתי, מבקשת סליחה / ואז אנו פורשים את כנפינו כמו מלאכים לבנים יפים / ויוצאים לטיול על שביל החלב בלילה מלא כוכבים / אבל האבירים לקחו כבר את כל הנסיכות ודהרו אל עוד אופק מתוק / הסופים הטובים נסגרו בספרים / אגדות נשארו אגדות / ואם תראה אי-פעם קבר שחרוט עליו: / 'אני מתגעגעת' – / תדע שזאת אני ושהפסקתי לבכות…" חבריו של דן מפרדסיה כתבו והלחינו שיר לזכרו. בדברי הפרדה כתבו: "חברנו היקר, השארת אותנו רטובים לגמרי מדמעות שאף פעם לא באות מעצב אלא באות מהחיים. עברנו יחד את התקופות הכי יפות: למדנו, בילינו, צחקנו בקולי קולות, התבגרנו, התחזקנו, הכול עשינו יחד. תדע: אנחנו אוהבים אותך, אתה תמיד בלבנו. לנצח נדליק לך נר." כתב חיים לוי, מפקדו: "דן היקר, בתקופה שזכיתי להיות מפקדך הקרנת עוצמה בשקט, בצניעות, ובכבוד שרכשת לחבריך ולמפקדיך. תמיד ידעת להרגיע ואף פעם לא סירבת לבקשה גם אם זו הייתה קשה. היום כשאני נכנס למחלקה חסרים החיוך והצחוק המיוחד שלך שהצחיק את כולנו. הלכת מאיתנו צעיר, והותרת אותנו המומים וכואבים. אין מילים בפי לתאר את הרגעים הקשים שעברנו ואת המחשבות שלא תחזור יותר. תמיד התפארנו שהנה חנכנו עוד בחור לתפארת שיסיים את הצבא וימשיך ויעשה חיל באזרחות. צר לי שלא הספקת להשתחרר וליהנות מפרות עמלך, ולהמשיך ולעשות חיים באזרחות. תמיד נזכור אותך, והתמונה עם החיוך תישאר בזיכרוני לנצח." כתב לוי שוקרון, מפקד נוסף ביחידה שדן שירת בה: "דן היקר! נפלה בחלקי הזכות להיות מפקד של בחור כמוך. בחור שכולו שופע רק טוב, מעולם לא פגע באף אחד, בעל חיוך משגע ותמיד שמח בחלקו. קשה לתאר במילים את טוב לבך – תמיד הצעת עזרה לחבריך, תמיד התנדבת למשימות או להחליף את חבריך בתורנויות השונות. עד היום נותרו חייבים לך… תמיד השרית אווירה משפחתית, וכמו במשפחה דיברנו וצחקנו על הכול. את עבודתך השוטפת ביצעת במסירות ובמקצועיות יוצאת דופן. הנימוס וההליכות שלך נדירים במחוזותינו … אוהב וכואב לעד." דן הונצח בכיכר שהוקמה על שמו בפרדסיה. באנדרטה המוצבת במרכז הכיכר נחקקו המילים "הולך תמים ופועל צדק, ודבר אמת בלבבו."
