רוטשטיין, עמנואל (עמה)

בן דבורה ודויד, נולד ביום ג' בשבט תרפ"ז (6.1.1927) בתל-אביב ולמד בגימנסיה "הרצליה". הוא הצטרף לארגון הספורט "ברית- מכבים-עתיד", היה מטובי השחיינים והשיג שיאים ארציים לנוער בשחייה למרחקים קצרים ובינוניים. יכולתו וכשרונו בכל הקשור במקצועות השחייה (הוא הצליח גם בהוראת השחייה) הביאה אותו לבית-הספר הימי בחיפה בו שימש כמורה. עם חניכיו השתתף בהפלגות למזרח הים התיכון. היה נועז מאוד בעבודתו וגם ביבשה היה בן-חיל, הן בחיי החברה בנוער והן בשירות המולדת. עמנואל הצטרף ל"הגנה" בהיותו בן 14, סיים קורס מ"כים, הדריך בגדנ"ע ברמת גן והסביבה והשתתף במבצעים שונים בתקופת המאבק המעשי של ה"הגנה" בבריטים, ביניהם בהתקפת-ההסחה על מחנה המשטרה הבריטית בשרונה בעת שהגיעה אוניית-מעפילים. בחודש ספטמבר 1947 יצא ללמוד רפואה בניו יורק, כשמטרתו להתמחות בהידרותרפיה כדי שהתעסקותו במים תקשר את הנעים (שחייה) עם המועיל (ריפוי). בתחילה היה תלמיד שקדן, אך מאז החלטת עצרת האו"ם על החלוקה הקדיש את רוב זמנו לשירות העם והמולדת גם בנכר. עמנואל דרש תפקידים מנציגות ה"הגנה" בניו יורק וזמן-מה עבד בהצלחה במחלקת התעמולה וסייע באיסוף כספים לצורכי רכישת נשק. עבודה זו לא סיפקה את רגש חובתו, ועל-כן השתתף בארגון חברים מבני הארץ ואחרים לשירות-אוויר בהגנת המולדת. הצטרף עימהם לקורס-טיס בבייקרספילד שבקליפורניה. אחרי שלושה חודשי אימון טס טיסת מבחן שעה ורבע במפציץ מסוג "מבצר מעופף" וקיבל רישיון-טיסה. לפני סיום הקורס כתב להוריו: "האינכם סבורים, כי הוספת עוד טייס לחיל- האוויר שלנו חשובה עד כדי כך, שיש לסלק הצדה את המחשבות על הסכנה שבדבר?" ביוני 1948 חזר ארצה והצטרף מיד לחיל-האוויר. עמנואל ביצע כמה טיסות תצפית והפצצה מוצלחות מעל שטחי האויב, בנגב ובחזית המרכז. אור ליום כ"ז בתמוז תש"ח (3.8.1948), אחרי יום עבודה קשה בו השלים כמה טיסות לנגב, התנדב, מחוץ לתורו, לצאת לטיסה נוספת לירושלים, ובדרך חזרה נפל המטוס בגלל קלקול במנוע, בקרבת ירושלים, ושם נספה עמנואל עם חברתו-לשירות זהרה לביטוב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בנחלת יצחק. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת פקד-טיס (סגן).