רוטקוב, מנחם (מנדל)

בן צפורה ומרדכי, נולד ביום כ"ד בחשוון תרפ"ו (11.11.1925) בעיר אריהיוב, בסרביה, רומניה. למד בבית-הספר היסודי "תרבות" בעירו ובשנת 1936 עלה עם הוריו ארצה והמשיך לימודיו. בגלל מצבה החומרי הקשה של המשפחה נאלץ להפסיק את הלימודים עוד לפני שמלאו לו 13 שנים. אחרי חיפושי-עבודה ממושכים ומדכאים נתקבל לעבוד בבנק אפ"ק. עד מהרה נתגלו כשרונותיו המעשיים, זריזותו, אהבתו לסדר ומסירותו לעבודה, ובעיקר – רגש-אחריותו המפותח. בשל תכונותיו אלו נתחבב על חבריו בעבודה ועל כל סביבתו. בהיותו בן 14 היה בשורות הראשונות של המפגינים נגד "הספר הלבן" ונפצע בשעת ההפגנה. תמיד נשא בלבו את רעיון העצמאות הלאומית והחיים השלמים בקבוצה ושאף לחיי עבודה ויצירה. במכתביו וברשימותיו נתן ביטוי למחשבותיו ולשאיפותיו. מנחם הצטרף ל"צופים" ול"גורדוניה" והקדיש את רוב זמנו הפנוי לעבודה בקן. הוא החליט לצאת להכשרה, אך נאלץ לדחות זאת לשנים מספר, עד שאביו הסתדר בעבודה. רק אז – והוא בן 17 – יצא לדגניה א' וכעבור שנה עבר לנווה איתן, ומשם – למקומו הקבוע בקבוצת חרמונים (חמדיה). היה חבר מזכירות דגניה, מרכז ועדת-עבודה, סדרן- עבודה, איש-ביטחון וראשון למילוי כל תפקיד אחראי ומסוכן ללא היסוסים. מנחם הכיר בהכרח שב"הגנה" ונמצא במקומו בכל שעה, אף-על-פי שמטבעו לא היה מן הששים אלי קרב. הוא הצטיין בפשטותו, בניקיונו החיצוני ובטוהר-לבו. היה צנוע בהליכותיו, אוהב שלום, ידיד נאמן לחבריו ובן מסור ואוהב להוריו. עם הקמת המדינה במאי 1948, התגייס ושירת כמ"כ באחד מגדודי חטיבת "גולני". השתתף בהגנת המשקים באזורי בית שאן וגלבוע ובעמק-יזרעאל. כחייל וכמפקד השפיע במידה רבה על אנשיו בהופעתו, באישיותו, בכוח-שכנועו ובביטחונו. ב-9.7.1948, בתום ההפוגה הראשונה, פתחו הכוחות העיראקיים בהתקפה נרחבת והחלו מתקדמים לעבר זרעין. חלק מכוחותיהם פנה לעבר הגלבוע מזרחה, בכיוון צנדלה-מזאר. מנחם וכיתתו היו בפלוגה שתפקידה היה לעצור את התקדמות האויב בגיזרה זו ולשמור על האגף השמאלי של כוחותינו. בשעת התנגשות עם האויב, ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948), נפצע חייל מכיתתו. מנחם יצא ממחסהו וחש לעזרת הפצוע ובדרכו נפגע בצווארו ונפל בו במקום. בגלל תנאי הקרב נשארה גופתו עם שאר החללים בשדה הקרב. רק כעבור 39 יום נמסרו גופות הגיבורים לידי צה"ל ומנחם הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחמדיה