רוטפלד, חיים

חיים, בן דבורה וברוך, נולד ביום ד' באלול תשי"א (5.9.1951) בפתח-תקוה. את שנות חייו הראשונות עשה עם הוריו במושב וחיים אלה התאימו לאופיו העצמאי ושוחר ההרפתקאות ולאהבת הטבע שלו. הילד עזר להוריו בעבודות המשק ובגיל שמונה כבר הוביל את קנקני החלב למחלבה במושב. הוא היה ילד עליז ושובב, שהרבה לעשות מעשי קונדס. מוריו שהכירו בכישרונותיו, ניסו לשכנעו שיפנה את מרצו הרב לאפיק הלימודים. כשהגיע לגיל עשר, שלחוהו הוריו ללמוד ב"ישיבת פוניבז'" בבני-ברק. על אף היותו צעיר ומרוחק מביתו אהב את הישיבה, את החיים ואת הלימודים בה. עד מהרה השתלב היטב במסגרת החברתית, רכש לו חברים רבים והצליח בלימודיו. כשעברו הוריו לגור ברחובות שב חיים לחיות עם משפחתו וסיים את לימודיו בבית-הספרהיסודי "תחכמוני". אחר-כך למד ב"ישיבת הדרום" וסיים בה את לימודיו התיכוניים. הוא היה חבר פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא" ברחובות וחונך לאהבת הארץ. טיולים רבים ערך, בעיקר ברגל. "רק כך אפשר להכיר את המולדת" היה נוהג לומר. בתקופת החופש הגדול עבד במשך מספר שבועות בכל עבודה שנזדמנה לו, ולא בחל גם במלאכה הקשה ביותר ובלבד שיוכל לחסוך לעצמו כסף לממן את טיוליו ואת מסעותיו. אהבתו למשפחתו הייתה רבה והוא כיבד את הוריו מאוד וסייע להם ככל יכולתו, אולם מדי פעם היה נעלם למספר ימים ויוצא לטייל כדי לאשר את עצמאותו. הוא היה נער עליז וחברותי, ומוכן תמיד לעזור לזולת. ביתו היה מרכז לחבריו הרבים ומדי פעם הפתיעם בבישול ארוחה כיד המלך. הוא היה מבוגר במחשבתו, אחראי ובעל יזמה ותושיה שסייעו לו להיחלץ מכל מצב. מאז ומתמיד התעניין באמנות וניחן בחוש אסתטי וטעם מעודן בלבוש ובחפצים שברר לעצמו. בזכות כושר הבעתו ובקיאותו בשטחים רבים היה איש שיחה מעניין ומרתק. נוסף על כל אלה היה חובב ספורט והקפיד לשמור על כושרו הגופני המעולה. נוהג היה לרוץ למרחקים ארוכים מדי יום ביומו ולשחק בכדורסל, ובשעות הפנאי אהב לשחק בשחמט. את ייעודו ראה בחינוך ילדים, שהיו אהובים עליו במיוחד. הוא למד בסמינר למורים ברחובות מתוך כוונה להקדיש עצמו להוראה. חיים גויס לצה"ל בסוף יולי 1970 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק והיה לטען קשר. למרות ששירת במקומות שונים ובתנאים קשים ,לא התלונן מעולם והמעיט לדבר על חייו בצבא. הוא השתדל מאוד שלא להדאיג את הוריו ובכל הזדמנות התקשר או כתב אליהם כדי להרגיעם. כשהשתחרר מהשירות הסדיר התחיל ללמוד פסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטת בר-אילן והצטיין בלימודיו. עד לתחילת שנת הלימודים עבד כפוקד אזורי במכון לסטטיסטיקה ואחר-כך החל ללמד, בעיקר כיתות של ילדי עולים. משאת נפשו הייתה ללמד לילדים אלו את השפה מהר ככל האפשר, כדי שיוכלו להשתלב בחיי הארץ. הוא הקדיש שעות מרובות להכנת החומר לילדים, חיבר ספרים במיוחד לתלמידיו ואף תכנן ללמוד גרוזינית, כדי להיטיב ליצור קשר עמם. בבית-הספר היה אהוב ונערץ על המורים ועל התלמידים כאחד. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, לא המתין לצו הקריאה אלא מיהר להתייצב ביחידתו. הוא השתתף בקרבות הבלימה והפריצה בסיני ולחם באומץ לב ובחירוף נפש, עד שביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973) נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ברחובות. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. כתב עליו מנהל בית-ספרו: "עם ילדי בית-הספר קשר חיים הי"ד קשר מיוחד, שמעטים בדור מגיעים אליו. כאן לימד ילד בדרכו הראשונה בשפה העברית, גם עודד אחר במצוקתו, דאג לשלישי ולרביעי העניק חום". משפחתו העניקה מלגת לימודים על-שמו לאוניברסיטת בר-אילן והוציאה לאור ספר לזכרו; תלמידי בית-הספר הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים עליו כאדם וכמורה אהוב ונערץ; בית-הספר שלימד בו נקרא כעת על שמו.