רוטנברג, ישראל-מאיר (ישה)

בן רבקה ויששכר, נולד ביום י"ד בשבט תרע"ד (10.2.1914) בעיר איזביצה שבפולין. בהיותו כבן 11 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה חבר פעיל בה. בהיותו בן 15 היגר עם משפחתו לצרפת ושם, לאחר תקופה קצרה, התקשר עם עוד צעירים יהודים ויחדיו יסדו קן של "השומר הצעיר" בפריז. בשנת 1939 עמד לעלות לארץ- ישראל בעלייה ב', אך היציאה נתעכבה ובינתיים פרצה מלחמת- העולם השנייה. בחודשים הראשונים שהה בהכשרת "אורט" בדרום-צרפת, שם נשא אישה ויחד עימה נשא בתלאות הנדודים. אחרי מאמצים רבים הצליחו לייסד קבוצת-הכשרה, אך ביום שבו סיימו את החריש הראשון באדמתם נאלצו לברוח באישון לילה מאימת הגירוש ועברו לשוויץ, שם נולד לזוג בנם הראשון. גם שם עסק בחקלאות עד צאתו מהמדינה. עם תום המלחמה, נקרא בתחילת 1945 לחזור לפריז ושוב היה פעיל ב"השומר הצעיר" וב"החלוץ", דאג לפליטים, אירגן אותם והדריכם לקראת העלייה. ב-26.7.1945 עלה עם משפחתו לארץ וישב כשנה וחצי בקיבוץ עברון. משם עבר לקרית עמל ועבד בסלילת כבישים. למרות שתקופה מסוימת סבל מחוסר-עבודה היה מלא תקווה ביחס לעתידו ועתיד הארץ. לאחר הקמת המדינה, התגייס למערכה ופעל ביחידת חימוש. הוא לא ידע ליאות בסחיבת ארגזי הנשק ובחלוקתם ועשה לילות כימים בעבודתו. ביום כ' בשבט תש"ט (19.2.1949) נפטר בבית-חולים צבאי בטבריה לאחר מחלה קצרה. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בטבריה. השאיר אחריו אישה ושני בנים. ביום ט"ז בסיוון תש"י (1.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.