רוטנברג, דויד

בן פיניה ואברהם, נולד ביום כ"ד באב תר"ץ (18.8.1930) בחיפה. למד בבית-הספר הריאלי בחיפה, הצטיין בלימודיו ובסיום שנת- הלימודים בכיתה השישית זכה בפרס על ציוניו הגבוהים. היה חובב נגינה, ציור וספורט. מילדותו היה חבר בתנועת "הצופים" וכעבור זמן היה בה למדריך. מגיל צעיר היה מדריך בגדנ"ע וחבר ה"הגנה" וכבר אז ניכרו בו תכונות מדריך מעולה ורב-השפעה. בראשית מלחמת-העצמאות היה עדיין תלמיד בבית-הספר. בתקופת הקרבות הראשונים אירגן את הקשר בין העמדות השונות בחיפה. אך עם זאת לא נטש את לימודיו או את ההדרכה בתנועת "הצופים". בסיימו את חוק לימודיו בקיץ 1947 התגייס לפלמ"ח. עבר עם בני הכשרתו לקבוצת שילר, אך לפני שהספיק להתערות שם, נשלח לפי דרישת מפקדו לקורס מ"כים בדליה. דויד סיים את הקורס בהצטיינות ובחוזרו צורף לאחד מגדודי חטיבת הנגב, בה שירתו גם יתר חברי הגרעין. הוא השתתף בקרבות על עיראק-סואידן ונגבה, ועד מהרה נתמנה למפקד מחלקה. דויד נטל חלק בקרב על חוליקאת והצטיין בו. בתקופת ההפוגה נמצא במשלטים ושם אירגן בתנאים קשים מאוד את לימוד השפה העברית וכן מקצועות אחרים לחיילים עולים. היה מרצה לפניהם על בעיות הארץ ועל עברה, מקרבם לארץ ונוטע בהם את רגש האהבה והמסירות למולדת החדשה. הוא הוסיף ללמוד מתמטיקה והשתדל להרחיב את ידיעותיו גם בתחומים אחרים. גם בהיותו בצבא הוסיף לבוא במגע עם חניכיו בתנועת "הצופים", אשר העריצוהו מאוד, ובכל הזדמנות, בעת החופשות, היה נפגש עימם ומספר להם באריכות על חויותיו וניסיונו במלחמה. דויד נפל ביום ט' בתשרי תש"ט (12.10.1948) בתאונת דרכים, ברוכבו על אופנוע, בעת שובו מישיבת מפקדי פלמ"ח ליד באר יעקב. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.