רוטמנש, ליאון (אריה)

בן יצחק ומרים. נולד ביום ט"ז בתשרי תש"ח (30.9.1947) בדזרזשוניוב אשר בפולין. ליאון היה ילד בעל מרץ רב, ער ושובב. חיבה יתירה היתה נודעת ממנו לבעלי-חיים. חבריו היו ילדים פולניים כיון שהיו יהודים מועטים בסביבה. אך האווירה האנטישמית של אמצע שנות החמישים נתנה את אותותיה בו ויש שהיה חוזר לביתו מבית-הספר היסודי בבכי ושואל: "האם אינני ככל הילדים? מניין להם שאני יהודי?. כאב צורב הרגיש בכנותם כינוי-הגנאי "ז'יד". בשנת 1956 עברה המשפחה לגור בעיר וורוצלב (היא ברסלאו לשעבר) וגם כאן אירעו תיגרות-ידיים לשמע הכינוי "ז'יד", כי תקיף היה ליאון והוא טען כי לא יעבור בשתיקה על כינוי-גנאי זה. בשנת 1957 עלתה המשפחה לארץ. תחילה נכנסה לקיבוץ עין-השופט, שם למד ליאון בכיתה ד'. עד מהרה התאקלם בחברה ועל נקלה למד את השפה העברית. בקיבוץ שהתה המשפחה רק מחצית-השנה ולאחר-מכן עברה לתל-אביב ומשם לבת-ים. שם סיים ליאון את לימודיו בבית-הספר היסודי. עוד בזמן לימודיו גילה נטייה למוסיקה והיה מנגן בקלארינט ובסכסופון. לאחר שסיים את לימודיו החל ללמוד את מקצוע הצינקוגרפיה וגילה עניין רב בו. בשעותיו הפנויות היה פעיל באירגון ספורט ימי וגם השתתף במשחקי כדורגל. ליאון היה מלא חיים ויחד עם זאת רגיש מאד. כשנתקבלה, למשל, הידיעה על הוצאתו להורג של אלי כהן בדמשק היתה לו הרגשה שלא די נעשה למען הצלתו – והרי הוא נתן את חייו למען המדינה! ליום גיוסו לצה"ל היה מצפה בקוצר-רוח – ובנובמבר 1965 גויס לצבא והוצב בחיל השריון. למן היום הראשון שאף לקבל על עצמו תפקידים קשים ואחראיים. השירות הצבאי השפיע עליו מאד: הוא נעשה רציני יותר ומבוגר יותר. כאשר החלה הכוננות למלחמת ששת הימים עודד את הוריו בכתבו להם: "אנחנו מוכנים לכל. צה"ל עומד על המשמר. אל תפחדו!" הוא טען: "לאויב יש צבא רב וציוד מרובה, אבל תלוי מי הוא היושב בטנק". עוד במכתבו האחרון (מתאריך 1 ביוני) הביע דאגה להוריו וניסה לעודד אותם, אך המכתב נתקבל רק ב6- בחודש כשהוא לא היה כבר בחיים. ביום הראשון לקרבות- המלחמה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967),לרגלי מתחמי אל ג'רדי שבסיני נפגע הטנק שלו פגיעה ישירה מפגז-טנק ואש אחזה בטנק, שליאון הספיק לצאת ממנו. אולם באותו יום מצא את מותו בקרב. מפקד-גדודו, במכתב התנחומים להוריו, ציין את עמידתו האיתנה בקרבות ואת רוח- לחימתו האמיצה. הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בבארי והועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית שאול.