רוטמן, מנחם (מנדלה)

בן שרה ומשה, נולד ביום ט"ו בסיוון תרפ"ט (23.6.1929) בעיר וולובה, צ'כוסלובקיה ועלה ארצה בשנת 1930. עם סיום לימודיו בבית-ספר יסודי רצה להתנדב לבריגדה היהודית שהוקמה בצבא הבריטי, כדי לקחת נקם באויבי עמו ומשלא נתקבל בגלל גילו לא יכול עוד להישאר בעיר ויצא להכשרה בנגב, ושם הושלם חינוכו כעובד ולוחם. מההכשרה עבר לפלמ"ח, השתתף בהעברת מעפילים דרך גבול הצפון ועמד במצור כפר גלעדי נגד הבריטים שבאו לבקש מעפילים מגולת ערב. משסיים את שירותו בפלמ"ח לא יכלו הוריו לעכבו בבית, כי "אני חייב ללכת", אמר, ושירת במשטרת היישובים העבריים בעמק הירדן, בסג'רה, בבית-הספר "כדורי" ועוד, ולמרבה רוגזו לא הורשה להשתמש בנשק שבידו נגד ערבים שודדים ופורעים. "נותנים בידך רובה ואין נותנים לך להשתמש בו" – היה אומר – "כדחליל מעמידים אותך…" אחרי שירות של שנה וחצי לערך חזר לחיים אזרחיים בעיר. הוא החל לדאוג להורים, מצא חברים וחברה וחש סיפוק בחייו. אחרי כחצי שנה של חיי שלווה זכה לשמחה הגדולה של ליל הילולת לייק-סאקסס, מקום מושב עצרת האו"ם שהחליטה על חלוקת הארץ לשתי מדינות ולמחרת כבר התייצב בבסיס הקליטה בשרונה לשירות העם והמולדת. מנחם השתתף בפעולות הקרב של חטיבת "גבעתי" בדרום: ג'בליה, יאזור, בית דגון (ובעמידת הגבורה בבית-הקרן-הקיימת), חולדה ולטרון. בין קרב לקרב היה בא במפתיע הביתה להרגיע את הוריו. "אמא" – אמר פעם – "אל בכי, אנו נלחמים כדי שלא נצטרך לבכות עוד, כדי שנוכל לחיות ולשמוח ככל העמים…" ולאחיו אמר: "הרי במלחמתו של עם מוכרחים ליפול קרבנות, ומה ההבדל אם הגורל יטיל זאת עלינו או על זולתנו?.." בקרב על משלט ליד בית דראס, ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) , חיפה בכדוריו האחרונים על נסיגת חבריו עד שנפל. זכרו הועלה בחוברת "דפים לזכר מגיני בית-הקרן-הקיימת בבית דגון". ביום כ' בסיוון תש"ט (17.6.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.