רוטמן, יצחק

בן ינטה וצבי (הרש), נולד בחודש נובמבר 1926 בעיר ראדום, פולין להורים עמלים, ולמד בחדר ובבית-ספר יסודי. במלחמת-העולם השנייה נכלאה המשפחה (ההורים ו5- ילדים) עם כל היהודים בגיטו. האם וארבעה מהילדים נשלחו להשמדה באושוויץ. הוא ואביו נשלחו למחנות-עבודה שונים. הם נתנסו בכל ייסורי הגיהנום ואחרי השחרור נפגשו שוב והחלו לחדש את חייהם במחנה- העקורים בשטוטגרט שבדרום גרמניה. בעזרת קרובים באמריקה קיבלו תעודות שאיפשרו להם להגיע לארצות-הברית ובינתיים עבד יצחק כנהג. בשומעו שארץ-ישראל בסכנה ויתר על הנסיעה לאמריקה ובעזרת נציג ה"הגנה" באירופה התגייס לצה"ל. יצחק הגיע לארץ בחודש ספטמבר 1948 לאחד מגדודי הפלמ"ח בחטיבת הנגב. לבן-דודו אמר: "בשנות ההשמדה ראיתי יום-יום אלפי פעמים את המוות, ואילו נהרגתי לא היה שום טעם במותי. כאן לפחות יודע אני בעד מה אני מקריב את חיי ואת נפשי ולא אתבייש אף אם אפול…" ואכן יצחק לא בייש את שמו ונפל בכבוד בעת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב, תוך כדי איסוף פצועים בשעת נסיגה בהתקפה על עיראק אל-מנשיה ביום י"ג בתשרי תש"ט (16.10.1948). נקבר בגת. ביום ו' בתשרי תש"י (29.9.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.