רוחס מורנו, אלברט
אלברט, בן מרסדס וחוסה, נולד ביום כ"ה באב תשי"ג (6.8.1953), בטנג'יר שבמרוקו. הוא עלה ארצה יחד עם משפחתו ב-1966, בהיותו בגיל בר-מצווה. ילדותו של אלברט עברה עליו במרוקו, שם גדל והתחנך. מילדות חונך לאהבת ארץ-ישראל ועם ישראל. שנים רבות חלמה משפחתו על העלייה ארצה ועל החיים החדשים שייפתחו בפניה במולדת החדשה-ישנה. ואכן לבסוף הצליחו להגשים את החלום והמשפחה עלתה לארץ וקבעה את מושבה בנהריה. אלברט היה נער עליז ושמח, שניחן בגוף בריא וחסון וברוח איתנה. מגיל צעיר היה עמוד התווך של משפחתו, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה מוראלית. הוא תמך באמו החולה, עודד אותה ועזר לה לעבור תקופות קשות של מחלות ויסורים, אשר ללא תמיכתו ספק אם הייתה עוברת אותן בשלום. לאחיו הצעיר היה חבר ומחנך כאחד. הוא היה קשור מאוד למשפחתו, דאג לה והעמידה תמיד בראש מעייניו. אחיו הצעיר העריץ אותו וחיקה אותו בכול. הוא היה גאה במעמדו במשפחה והקפיד לשמש דוגמה נאה לאחיו. מותו הטרגי, חסר ההגיון, היכה את המשפחה בהלם נורא, שממנו לא הצליחו להתאושש עד היום. הקשרים העמוקים, מלאי המשמעות, שנוצרו בין אלברט לבין משפחתו נותקו באורח אכזרי ושרירותי והותירו את המשפחה פצועה ואכולת ספקות לגבי מותו של אלברט. בפעם הראשונה נפרד אלברט לתקופה ממושכת מעל משפחתו לאחר גיוסו לשירות פעיל בצה"ל. זו הייתה גם הפעם האחרונה שבני המשפחה זכו ליהנות מחברתו. לכן טבעי שכאבם הנורא סנוור עיניהם עד שהחלו מאשימים את עצמם ואת זולתם במותו של אלברט. אלברט גויס לצה"ל במחצית מאי 1971 וכיוון שנעדר השכלה פורמאלית הוצב לחיל הכללי. לאחר שסיים בהצלחה את הטירונות החליטו מפקדיו בצה"ל להעניק לו את ההשכלה שנמנעה ממנו עד כה עקב תנאי גידולו, ועלייתו ארצה בגיל מאוחר. תחילה נשלח להשתלמות בקורסים מקצועיים שונים. לאחר שסיים קורס רובאים של חיל הרגלים המשורין, השתלם בקורס למחסנאות, בקורס לטבחות ובקורס לשיטור. לאחר שסיים את הקורס האחרון בהצלחה, הוצב בבית-הספר הצבאי להשכלה "מרקוס", כדי להשלים את השכלתו. מפקדיו זוכרים אותו כחייל מסור ונאמן, שתמיד מילא את המוטל עליו ביעילות ובמהירות, בלא להתווכח ובלי להתלונן. בזכות יושרו, טוב לבו ועליזותו קנה לו ידידים רבים בין חבריו לשירות. תמיד היה אופטימי ומלא שמחת חיים, ולכן אהבו כולם להיות במחיצתו ולבלות יחד אתו בכל שעה של פנאי. בחברתו חלף הזמן במהירות והאנשים לא הרגישו כיצד עבר. ההערכה הרבה שהעריכוהו כל האנשים בבסיס, מפקדים וחברים כאחד, נתנה לו הרגשה טובה של יכולת והמריצה אותו להתמיד בדרכו זו בשירותו. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים השתתף אלברט יחד עם יחידתו במאמץ של צה"ל בבלימת האויב ובהדיפתו אל מעבר לגבולות הארץ. לאחר תום המלחמה נותרו לאלברט עוד חודשי שירות ספורים עד לשחרורו מן השירות הסדיר. אך איתרע מזלו והוא לא זכה להגיע למועד השחרור. בערבו של יום כ"ה במרחשון תשל"ד (20.11.1973), נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. הוריו תרמו לזכרו נברשות לבית כנסת בנהריה.
