רוחין, אמנון

בן זהבה ויעקב, חברי קיבוץ רמת רחל שליד ירושלים. נולד ביום כ"ג בתשרי תרפ"ט (7.10.1928) בקיבוץ. במוסדות הקיבוץ עבר את כל שלבי החינוך ואת כיתת-ההמשך י' למד בבית-הספר המשותף תל יוסף-עין חרוד. לפי המלצת מוריו עבר ללמוד מסגרות מיכנית בבית-הספר המקצועי "עמל" בירושלים. אמנון הצטיין בתבונת- כפים כטוב בתלמידים ועבודותיו זכו בהערכה רבה בתערוכת עבודות התלמידים. כשסיים את המחזור הראשון (בן שנתיים) נאסר ב"שבת השחורה" (29.6.1946), יחד עם אביו ונלקח ללטרון ואחר-כך לרפיח. בהיותו במעצר הירבה לעסוק בהתעמלות ולהדריך את חבריו בעבודות-יד מכל מיני גרוטאות שמצא. את אמו הרגיע באמרתו: "גם לטרון בארץ-ישראל". אחרי שחרורו קיבל את תעודת-הגמר, נתקבל כחבר במשק ועבד במסגריה. אמנון נתקבל ל"הגנה" עוד בהיותו תלמיד במשק ואחר-כך בבית-הספר "עמל", התחיל בשירותי קשר ואיתות והיה לקלע מצוין. נחשב "כמו חבר" בהכשרות הפלמ"ח ברמת רחל ורוב שעות הפנאי שלו בילה בחברת אנשיהן. בקיץ 1947 נשלח לקורס מ"כים, סיים אותו בהצטיינות והתחיל בהדרכה. משהחלה מלחמת-העצמאות התגייס עם כל בני הקיבוץ לפלמ"ח, ועל אף הבעת רצונו העז ללכת לשירות קרבי, הושאל למשך שנה מטעם הפלמ"ח לשירות הדרכה במחוז ירושלים. הוא התנגד לכך, אך ציית לפקודה והדריך. בדצמבר 1947 התגייס לגדוד "מכמש" של חטיבת "עציוני" והשתתף בפעולות בדרום ירושלים (בית צפאפה, צור-בחר, שיבוש התחבורה הערבית בכביש בית-לחם), וב- 1.1.1948 הצטיין בניהול הפעולה נגד פורעי כפר השילוח. אחר-כך נשלח לקורס מ"מים בנתניה. אמנון יצא לקורס מתוך ציות לפקודה, אם כי לא יכול להסכים "לשבת בטל בלימודים בעת שחבריו לוחמים", ובשיירה שיצאה לפני פסח תש"ח חזר לירושלים כקצין מוסמך. שוב רצו להעסיקו בהדרכה והוא עמד בתוקף על זכותו לשירות קרבי של ממש. ימים אחדים התרוצץ כ"קצין בלי חיילים", כי מחלקתו היתה בגוש עציון, ובאין עיסוק אחר הצטרף למגיני רמת רחל, מקום-הולדתו. סוף-סוף נקרא לשירות פעיל כי נמצאה מחלקה בשבילו. למחרת צאת הבריטים נשלח לפקד על הפריצה מצד תלפיות לתוך מחנה אלנבי, כדי לכובשו מידי הערבים שהבריטים מסרוהו להם. פיצוץ הגדר לא הצליח, המשוריין שאמנון נסע בו שקע בתעלה ונסתבך בתיל. כדורי מקלעים כבדים של האויב חדרו לתוך המשוריין ופגעו בשני אנשים. אמנון הוציא את אנשיו מהמשוריין למקום-מחסה, חבש את הפצוע, וחזר לבדו אל המשוריין להוריד את מקלע ה-מ.ג. 34 שנשאר בו. תוך כדי פעולתו זו הוציא את ראשו מבעד לאשנב המשוריין ואז נפל בפגוע צרור-כדורים ברקתו ביום ו' באייר תש"ח (15.5.1948). הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות ברמת רחל. אחרי נופלו הועלה לדרגת סגן. זכרו הועלה בספר "רמת רחל במערכה".