רוזנר, עלי

בן מנחם ורינה. נולד ביום כ"ו באב תש"ו (23.8.1946) בחיפה. אביו – חבר הוועד הפועל של הקיבוץ הארצי ומשמש מנהל המכון לחקר החבר הקיבוצית בסמינר של "השומר הצעיר" בגבעת-חביבה. עלי היה מראשוני הבנים ברשפים. בהגיעו לגיל-הלימודים התחיל לומד בבית-הספר היסודי שם ולאחר שסיים את לימודיו בו המשיך ללמוד במוסד החינוכי "הגלבוע" שבבית-אלפא בתוך קבוצת "רימון,. היה כותב בעתון המוסד ונאבק על דמות החינוך ועל חלקו של בן המוסד בחינוך הנוער בארץ מתוך אופטימיות יתירה היה מגשים את מאבקו כמדריך-נערים. בפעולת-ההדרכה יצר קשרים עם הנוער וזמן רב לפני צאתו לצבא היו באים לשפוך את לבם לפניו ולהביא אליו את משאלותיהם. בהדרכה כל מה שעשה לא עשה אלא בכל נפשו ומאודו כי זה היה באפיו. הוא גילה נטייות בתחומי הכלכלה ומדעי-החברה. לצה"ל גויס בנובמבר 1965 והוצב לחיל- תותחנים; עבר קורס-קצינים והשתתף במלחמת ששת הימים ואף לקח חלק בפעולת- התגמול הידועה המבצע כראמה. את הצבא אמנם לא ראה כעתיד-חייו ותכנן את המשך לימודיו בשטח הספרות בבית בחברת חבריו. באחת מחופשותיו אמר כי הוא היה רוצה לא לחוש שירה אלא ללמוד להבין אותה. בשעות-הפנאי לא ידע בטלה. הוא הירבה לקרוא וככל שהירבה בקריאה כן נמשך יותר ויותר ליופי ולדברי שירה. כקצין התבלט עלי ביחסו הטוב למפקדיו ולפקודיו. ללא ליאות היה מסביר הכל לחייליו והיה שם לב לכל משאלותיהם. דרכו היתה דרך של הסבר ועזרה, מתוך הבנה להם ולשאלותיהם. מסור היה לתפקידו והיה מבצע את כל המוטל עליו ברצון. על כן אהבו אותו מפקדיו ופקודיו ואף העריכו את אישיותו. שכלו הישר ותבונתו הלכו בד בבד עם רגישות לבו והדרגות לא גרעו דבר מרגישות זו אלא הוסיפו. היה גאה בכנותו וביושרו ועקרונות-חיים אלה שלו נתגלו לעין כל – אך לא לראווה הוא הבליט אותם כי אם למען יהיו למופת לאחרים. ודוגמא זו, מתוך רבות, תוכיח: פעם, בשעת הפסקת-האש שהוכרזה בגבול בכביש-הרמה, אסף את כל אנשי-הסוללה, פקד עליהם להביא את שלל "המזכרות", סידר את אנשיו במיסדר, הסביר להם את חומרת המעשה ולעיני האנשים הנדהמים העלה באש את גל הטרנזיסטורים וכלי-החשמל למיניהם. אחרי קורס-הקצינים ירד לתעלה ובסיני, בין תקרית לתקרית, היה לו זמן פנוי והזדמנויות רבות להתרשם וליהנות מן היופי. אך עד כה ועד כה התחילו הקצינים בקורס-צניחה ועלי לא עשה דבר כדי להתבלט אלא השתדל כהרגלו תמיד, לא לפגר, ובייחוד בתרגילים גופניים הדורשים זריזות. כמה עשרות קילומטרים מן התעלה נמצא אז והיה נוהג לצאת בשבתות כדי להחליף את הקצינים שם. לבסוף הגיע בשירותו לדרגת סגן, אף כי, כאמור, לא בצבאיות ראה את עתידו-חייו. אחרי חדשי-אימונים בלתי-פוסקים בסיני עלה לרמה ואז היה עלי קרוב לביתו. אז היתה דאגתו הראשית לקיבוצו, בני הקיבוץ העומדים להשתחרר ובנין המשמרת הצעירה. עלי יצא עם היחידה לנופש בנהריה ותוך כדי הנופש סר לרשפים כדי לחוג את יום הולדתו הכ"ב. אך באותה שבת נקרא לכוננות. אז פרצו הקרבות ברמת-הגולן, בגיזרת עמק-הירדן בעת ההפגזה הירדנית על איזור תאופיק שממזרח לתל-קציר. מיד חזרו הוא ויחידתו לרמה כתגבורת, אך בעיצומו של הקרב פגע פגז בסוללה וכך מצא את מותו, והוא טרם הגיע לסוף שירות-החובה שלו. זה היה ביום א' באלול תשכ"ח (25.8.1968). הובא למנוחת-עולמים ברשפים. ב"שלושים" לנפלו הוציא הקיבוץ עלון לזכרו ולאחר-מכן הוציא חוברת הנושאת את שמו. במכתב-תנחומיו להוריו כתב מפקד-יחידתו בין השאר: "עלי שירת תחת פיקודי כשלושה-עשר חודש ובמשך כל הזמן התבלט רק בדבר אחד – בהיותו קצין מעולה וחבר טוב לכולם, למפקדיו כלחייליו. כולנו אהבנוהו וציינו את תכונותיו הטובות. הוא התקדם מתפקיד לתפקיד". המפקד כתב כי היתה לו בקשה ומטרה אחת – "לרתמו לנושא הבטחון ולהחתימו לקבע למען קידום היחידה. אך ביום הראשון שעבר נפל עלי במילוי תפקידו מאש-התותחים של האויב תוך ירי סוללתו. אין ספק שבפעולה אחרונה זו, בה השתתף, תרם לבטחון השוטף של האיזור, ואתם, הגרים באיזור זה, מהדהד רעם-התותחים באזניכם מדי יום תבינו זאת טוב ממני". ב"שלושים" יצא עלון לזכרו. חוברת לזכרו הנושאת את שמו הופיעה לאחר נפלו. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט-עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.