רוזנר, הלל-דוד

בנם הבכור של דבורה-בלומה ורפאל-יהודה. נולד ביום ט"ז בתשרי תשל"ו (20.9.1975) בצרפת. בהיותו בן ארבע שנים עלתה המשפחה ארצה והתגוררה בחיפה. הלל החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "כרמל". בהגיעו לכיתה ג' עברה המשפחה לתל אביב, שם למד הלל בבית-הספר היסודי "אלומות", המשיך לחטיבת הביניים "צייטלין" ובכיתה י' למד בתיכון "כפר הרא"ה". הוא סיים בהצלחה את לימודיו התיכוניים בישיבה התיכונית-מדעית "בר אילן", שם למד במגמת כימיה. הלל זכור כאדם מיוחד במינו. בצעירותו הצטרף לתנועת הנוער "בני עקיבא" ועסק בהדרכת נוער. בתום י"ב שנות לימוד התנדב לשנת שירות כמרכז התנועה ("קומונר") בסניף רעננה, לשם כך ביקש לדחות את גיוסו במספר חודשים. מאחר ששאף להתנדב ליחידה קרבית ולשרת כלוחם, החל לחשל את גופו ובשנה שלפני גיוסו התאמן בריצה ובחדר כושר. חלומו היה להיות צנחן, אך נאלץ לוותר על כך בשל בעיות רפואיות. לפני גיוסו לצה"ל טייל בחוץ לארץ עם משפחתו וביקר קרובי משפחה בארץ מולדתו – צרפת. בסוף חודש יולי 1994 התגייס הלל לצה"ל. עבר מסלול טירונות של חיל הרגלים, המשיך לטירונות יחידה וסיים בהצלחה קורס הנדסה פלס שלב 6. הוא שובץ כלוחם בפלוגות ההנדסה של חטיבת "גבעתי", היה גאה בתפקידו וביחידתו ומפקדיו צפו לו עתיד מזהיר כמפקד. שלושה וחצי חודשים הספיק הלל לשרת בלבנון. ביום כ' בסיוון תשנ"ה (18.6.1995) נפל הלל בקרב בלבנון. כוח צה"ל, שעסק בפתיחת ציר באיזור מוצב "דלעת" בגזרה המזרחית של רצועת הביטחון, נתקל בחוליית מחבלי חיזבאללה שפתחו באש נק"ל ואר.פי.ג'י לעבר הכוח. החיילים, ובהם הלל, הסתערו לעבר המחבלים והשיבו אש. במהלך הקרב נפגע הלל מירי המחבלים ונהרג. עמו נפלו רב-סמל מתקדם האני מוחמד ורב-סמל מתקדם האשם רחאל. עוד שני חיילים נפצעו. הלל הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול בתל אביב. בן תשע עשרה היה בנופלו. הותיר הורים, שני אחים – יונתן ואליעזר ואחות – חוה. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "הלל שירת כחייל מסלול בצוות פלוגת הנדסה של חטיבת 'גבעתי' ותואר על ידי מפקדיו כחייל אחראי ומקצועי, בעל רמה אישית ומשמעת עצמית גבוהים, אשר נהג להירתם לכל משימה ולבצעה עד תום לשביעות רצון מפקדיו". מפקד פלוגת חיל ההנדסה כתב למשפחה: "בעת שירותו הפגין הלל יכולת מקצועית גבוהה ביותר, הן במהלך המסלול והן בפעילות המבצעית- הגנתית על גבול הצפון. הלל ביצע כל משימה שהוטלה עליו בנחישות, גבורה ודבקות במשימה, וכך נהג גם בהיתקלות זו. הלל היה חייל אמיץ, בעל פוטנציאל גבוה לפיקוד, ממושמע ביותר ואהוד על חבריו ומפקדיו". הישיבה התיכונית "בר אילן", בה למד הלל, הוציאה לאור חוברת מיוחדת לזכרו, ובה מאמרים ודברי הערכה שכתבו בני משפחתו, מוריו, חבריו ומוקירי זכרו וכן מבחר מכתביו.