רוזנקביץ’, לאוניד (אריה)

בן ורה ואלכסנדר. נולד ביום ג' בחשוון תשמ"א (13.10.1980) בברית-המועצות. בן בכור להוריו. שלוש שנים אחריו נולדה אחותו מאיה. לאוניד החל את לימודיו בבית-ספר יסודי בטשקנט ובמקביל למד לנגן בפסנתר בבית-ספר למוזיקה. בשנת 1991 עלה לישראל עם משפחתו, שהשתקעה בירושלים. לאוניד הצטרף לכיתה ו' בבית-הספר 'זלמן ארן' בתלפיות. תוך זמן קצר הצליח ללמוד עברית והשתלב בכיתתו. בתום כיתה ו' התקבל לגימנסיה העברית ברחביה, אותה סיים בהצלחה עם תעודת בגרות מלאה. בכל בתי-הספר שלמד בהם התרשמו המורים לטובה מלאוניד, וציינו שהוא מוכשר ובעל משמעת עצמית גבוהה והמליצו לו להמשיך ללימודים אקדמיים. לאוניד, 'לינה' כפי שכונה בחיבה, היה צעיר מחונך, שקט ומנומס, אהוב מאוד על בני משפחתו. לחבריו שימש תמיד אוזן קשבת, והיה מוכן לעזור ככל שנתבקש. מגיל צעיר התמצא בטכניקה, למד להפעיל מחשב ללא עזרה, לתקן תקלות ולעבוד עם תוכנות מחשב רבות. הוא אהב לעבוד, למד מאביו לבצע עבודות בניין שונות ועזר להוריו בביצוע שיפוצים בדירה. כשהיה כבן 13 עבד שנה שלמה בחנות פרחים בתלפיות, טיפל בצמחים, עיצב זרים בהצלחה רבה וזכה בהערכה רבה ממעסיקיו. לאוניד אהב מאוד להאזין למוזיקה ולקרוא ספרים, ומאז היותו נער כתב שירים וסיפורים. השירים הקצרים שיקפו את חייו והרגשותיו. הסיפורים שכתב היו סיפורי אהבה, סיפורים מצחיקים וסיפורי מדע בדיוני. מורים ועיתונאים שקראו את סיפוריו התרשמו מהם מאוד, והמליצו לו לשקול את פרסומם. כבר מגיל 16 הכין לאוניד את עצמו לשירות הצבאי, היה מלא מוטיבציה וביקש לשרת בחיל-השריון. לשם כך אף ביקש להקדים את גיוסו, שנקבע לשנת 1999, ובחודש נובמבר 1998 התגייס לצה"ל. כבר בחודשים הראשונים של שירותו הבין שבחירתו היתה נכונה – לאוניד היה חייל מסור ונאמן, אהב את תפקידו כנהג טנק ובחופשות היה מסוגל לספר שעות שלמות על חבריו בצבא ועל הטנקים. הוא אף החל לחשוב על המשך השירות כמפקד. תחילה שירת בדרום הארץ, ואחר-כך הועבר לבקעת הירדן. ביום ט"ז באייר תשנ"ט (2.5.1999) נפל לאוניד בעת שירותו והוא בן תשע-עשרה. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים ואחות. מפקדו של לאוניד ספד לו: "לאוניד, אתה דמות מיוחדת שרק מעטים הכירוה מקרוב. מופנמות של בחור אינטליגנטי שאהב את הספר אהבת אמת, כמו גם את עולם המחשבים שכל כך קסם לך."