רוזנצוייג, יוסף (פיקו)

בן רוזה ומשה-אהרן, נולד ביום כ"א באב תרפ"ו (1.8.1926) בבוקרשט, בירת רומניה. אחרי שסיים בית-ספר יסודי סיים בהצטיינות את המחלקה למיכניקה טקסטילית בבית-הספר המקצועי בבוקרשט. בו בזמן היה פעיל שלוש שנים בארגון-הנוער החלוצי "דרור". בשעת פרעות ביהודים הציל במסירות-נפש כמה יהודים ברחובות העיר. היה בן מסור ונאמן להוריו ולעמו. בחודש מאי 1944 נעלם מהבית בלי ברכת-פרידה מהוריו, ויצא בדרך-לא- דרך לארץ. אחרי שישה חודשי-נדודים הגיע לאיטליה, התחיל לעבוד כסבל בנמל ובשעת הטענת אוניית צבא בריטית, שעמדה להפליג לחיפה, התחבא באחת מסירות-ההצלה שעל סיפונה. בנמל חיפה נתפס ונכלא במחנה עתלית ועמדו להגלותו לקפריסין עם 120 מעפילים שהגיעו מצרפת. יחידות ה"הגנה" חדרו למחנה ושחררו את כל המעפילים הכלואים, יוסף ביניהם. לאחר השחרור החל לעבוד והצטרף ל"הגנה". הוא הסתדר בחיים האזרחיים כברזלן בעבודות-בניין. במלחמת-העצמאות שירת כטוראי ראשון באחד מגדודי הפלמ"ח בחטיבת "הראל" והשתתף בליווי שיירות, במבצע "נחשון", בפריצה לעיר העתיקה, בקרבות ירושלים בתקופת המצור, במבצע "ההר" (באזור הרטוב) ובמבצע "עין". יצא בשלום מכל הקרבות. בעצם ימי המלחמה נשא לאישה את חברתו לקרב ולגדוד. באחד הימים נפצע בתאונת- דרכים, הוחזק יום אחד בבית-החולים בחיפה ושם נפטר מפצעיו ביום ח' באדר תש"ט (9.3.1949). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.