רוזנפלד, יחיאל (חיליק)
בן רבקה ויוסף, נולד ביום י"ד בשבט תרפ"ג (31.1.1923) בעיר אופטוב קילצקי שבפולין. אביו היה חסיד, ובבית ניכרה השפעתו של הרבי. יחיאל למד בחדר ובבית-ספר פולני ונחשב לאחד התלמידים המעולים. בהיותו בן 12 החל ללמוד בבית-הספר העברי "יבנה" ואחרי-כן המשיך ללמוד באופן פרטי. היה נער בעל אופי נוח ומילדותו נטה למיכניקה ולאמנויות שונות. בהיותו בן 14 הצטרף לתנועת "בני-עקיבא", והיה אחר-כך מדריך בה ופעיל למען הקרנות הלאומיות. עם פלישת צבאות הנאצים לפולין היה פעיל בעבודה הציונית במחוז. בראשית שנת 1941 הועבר למחנה- עבודה ושם השכיל ללכד סביבו את הנוער. עם השחרור, כשלא מצא עוד שריד ממשפחתו, עבר ללודז' ושם היה עם רעייתו הזוג היהודי הראשון בעיר שהעמיד חופה לאחר ימי השואה. יחיאל נכנס במלוא מרצו לעבודה בתנועת "בני-עקיבא" והתמסר לחינוך הילדים ניצולי המחנות והמנזרים. עם קבוצת ילדים עבר עם אישתו לגרמניה. הוא היה פעיל בחיים הציבוריים היהודיים, ואישתו – מדריכת נוער. באביב 1946 עלתה אישתו לארץ, הצטרפה לכפר עציון, ושם נולד בטבת תש"ז בנם יוסף-מרדכי. בשלהי תש"ו העפיל יחיאל בספינה "לטרון" ונכלא בקפריסין. באביב תש"ז זכה להגיע אל קבוצתו ורעייתו. גם שם המשיך בפעולה ציבורית בחוגי הנוער החלוצי-הדתי. בכפר עציון נקלט יפה בחברה ובעבודה, עבד בהכשרת קרקע, בבניין, ולמען הוסיף דעת הירבה ללמוד ולקרוא. עם תחילת מלחמת-העצמאות עבד יחיאל במחסן הנשק ואישתו שימשה חובשת. את בנם יחידם שלחו לירושלים והם נשארו עם מגיני המקום. ביום נפילת כפר עציון, ד' באייר תש"ח 13.5.1948)-12) נפלו שניהם על משמרתם ליד בניין המנזר הגרמני, כשחילות האויב פרצו לכפר והכריעוהו. השאיר בן יתום מהוריו. אחרי נופלו הוענקה לו דרגת סגן. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים, עם שאר חללי הגוש, לבית- הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.
