רוזנפלד, אסף
בן אידה ודודי. נולד ביום כ' באב תשל"ו (16.8.1976) בעכו. אח לערן, לאלירז ולרותם. למד בבית-הספר היסודי 'התומר' ובתיכון 'דרסקי' בעכו, אותו סיים בהצלחה עם בגרות מלאה. כבר מגיל צעיר נתגלו באסף תכונות שילוו אותו כל חייו – עקשנות רבה מאוד להשגת יעדים שקבע לעצמו, מוטיבציה גבוהה ורצון עז להצלחה. כבר כילד היה מאוד תחרותי, אך תמיד הוגן. אסף האמין בחברים. צדק חברתי היה מעל לכל, ואכן תמיד היה מוקף חברים, כשהוא במרכז העניינים. בגיל שמונה החל אסף לשחק טניס, והתמיד בכך עד סוף התיכון. בזכות תכונותיו והתמדתו הוא הגיע להישגים גבוהים מאוד ברמה המקומית והארצית, וזכה במקומות ראשונים בתחרויות אזוריות וארציות רבות. אסף גם אהב מאוד לקרוא ספרים, ובתיכון נתגלו אצלו נטיות למשחק – הוא בחר ללמוד במגמת תיאטרון, והוכיח את עצמו כשחקן מוכשר ומבטיח. בחודש נובמבר 1994 התגייס אסף לצה"ל, ובחר להצטרף לחטיבת 'גבעתי', שבה שירת אחיו הבכור ערן כקצין. את הטירונות הארוכה סיים כחייל מצטיין וחייל למופת פלוגתי, חייל עם 'ראש גדול', שנהג להתנדב לכל משימה. בספר המסלול, שבו כותבים חיילים ומפקדים הערכות ותחזיות לכל בוגר, חזו רבים לאסף שיגיע להיות רמטכ"ל. אסף המשיך לקורס מ"כים ולקורס קצינים, ובחודש מרס 1997 מונה למפקד מחלקת טירונים. מפקדים וחיילים שלו מספרים שהיה מקצוען אמיתי, 'שפיץ' בסלנג הצבאי, שתמיד דאג לחייליו וחינך אותם על רוח הקרב ואהבת המולדת. בנובמבר 1997 החל אסף בשירות הקבע. אסף נבחר לקצין מצטיין של חטיבת 'גבעתי', והיה אמור לקבל את אות ההצטיינות בבית נשיא המדינה ביום העצמאות ה-50 של מדינת ישראל, בחודש מאי 1998. הוא היה מיועד להתמנות למפקד פלוגה כבר בתחילת 1999, אך הוא לא זכה לכך. ביום ל' בשבט תשנ"ח (26.2.1998) נפל אסף בקרב באזור מוצב 'כרכום' בדרום לבנון. בן עשרים-ואחת היה אסף בנופלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בנהריה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.
