רוזנמן, בצלאל (“אלי”)
בן זאב וחנה. נולד ביום כ"ט בטבת תש"י (18.1.1950) ברמת גן. הוא למד בבית הספר "ויצמן" ביפו ובבית הספר "ראשונים" בבת ים את לימודיו התיכוניים השלים בבית הספר התיכון החקלאי "נחלת יהודה". הוא היה נער חברותי מאוד, בעל חוש הומור עדין ומיוחד במינו. תמיד היה בין מארגני המסיבות וההצגות בפנימייה שבבית הספר התיכון ואחרי כן גם בצבא. בבית הספר התיכון ואחר כך בשירותו בצבא התבלט בצלאל מתוך חבריו, בעיקר בזכות הסמכות והביטחון שהשרה על סביבותיו ובזכות נדיבות לבו. בצלאל ידע תמיד לעודד, לשמח ולהעלות את המורל בהומור שלו ובעליצותו הטבעית. הוא היה גם ספורטאי ושיחק בכדורגל בנבחרת של חיל השריון. בצלאל גויס לצה"ל בתחילת מאי 1969 והוצב לחיל השריון. אחד מחבריו לטירונות מספר כי הוא היה הרוח החיה בין החיילים; הוא דאג לארגן ערבי הווי כדי להעלות את המורל שלהם – ובייחוד בשלב השני של הטירונות. לפני סוף הטירונות יצא בצלאל לקורס חבלה, אבל תמיד שמר על הקשר עם חבריו בכל חופשה היה בא לבקר אצלם. לאחר הטירונות חזר בצלאל כחבלן לפלוגה והוא וחברו ירדו לגזרה הדרומית של קו התעלה. זה היה בתקופת "מלחמת ההתשה" והפלוגה סבלה אבדות בנפש ופצועים. כשנכנסו למוצב התחילו בעבודות ביצורים ושמירה. בצלאל עלה על סוללת המוצב כדי לנקות את תעלת הקשר ואילו חברו מילא שקי חול לביצורים בתחתית הסוללה. לפי סיפורו של החבר, כנראה שכח בצלאל כי לפני אויב הוא עומד, שכן עדיין לא היו רגילים בחיי מוצב באזור התעלה והוא עבד על הסוללה כשראשו חשוף. למזלו של בצלאל קשה היה לכוון כלי הנשק אליו כי כל הזמן היה מתכופף. אך לפתע נשמע מטח אש של מקלעים כבדים שנורה לעברו ובצלאל ביצע אינסטינקטיבית גלגול קרב מושלם. החבר רשם בזכרונו, כי כל זמן היותו חייל ומפקד בצה"ל לא זכה לראות גלגול קרב אמיתי, מושלם ודינמי יותר מגלגול זה; אכן בצלאל היה הראשון שלמד מהו אויב מקרוב. החבר ממשיך לספר: "באחד הימים כשעמד בתצפית קדמית לעבר התעלה, החלה הפגזה רצינית ורסיסי אחד הפגזים, שהתפוצץ בקרבת התצפית של בצלאל, פגעו במקום אך למזלו לא נשרט בצלאל. רסיס אחד פגע אמנם בקסדה שעל ראשו ועוד אחד פגע בעדשת משקפיו שהיו בכיסו וניפץ אותה (את המשקפיים המנופצים שמר למזכרת). מיד לאחר שירדו אל הקו, סיפר החבר, נשלחו לקורס מ"כים ובצלאל, כתמיד, היה הדמות המרכזית בהרמת המורל בקורס. כשהסתיים הקורס נשלחו בצלאל (שקיבל דרגת רב"ט) וחברו לשרת כמפקדים בבסיס הטירונים של השריון. כמפקד ניחן בצלאל בכושר מנהיגות מצויין. מצד אחד ידע לצחוק ולהתבדח עם המפקדים ומצד שני נהג בהם ביד חזקה, כדי לחנכם וללמדם חיי צבא למופת. בצלאל הספיק לחנך ארבעה מחזורי טירונים והפך אותם מאזרחים לחיילים של ממש. על כך יכול להעיד כל חייל שהיה תחת פיקודו – והם רבים". נוסף לתפקידו כמפקד, מוסיף החבר, היה מבצע את העבודה השגרתית כחבלן גדודי, בבדיקת הדרכים יום יום. בזמן השירות בקו התעלה חדר מטוס מצרי מדגם "סוחוי 7" לתוך שטחנו ועמד לתקוף את המוצב שבו היו בצלאל וחבריו. הם פתחו באש מנשק קל מן הקרקע לעבר המטוס. המטוס נפגע והתרסק לא רחוק מהם. בצלאל לא הספיק לגמור את שירות החובה שלו. ביום כ' בסיון תשל"א (13.6.1971), נפל בעת מילוי תפקידו בעלותו על מוקש. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. אנדרטה לזכרו הוקמה במקום שבו נפל
