רוזנטל (ורדי), צבי

בן עדה ואברהם, נולד ביום ט' באייר תרפ"ב (7.5.1922) בעיר גיסן, גרמניה. בילדותו נתייתם מהוריו והתחנך בבית-יתומים דתי בפרנקפורט. צבי סיים בית-ספר יסודי ולמד עבודת גינות-נוי. בשנת 1939 בא ארצה במסגרת עליית-הנוער הדתי. לאחר שתי שנות הכשרה הצטרף עם הגרעין הקיבוצי של חניכי מחזור ב' לקבוצת יבנה של תנועת הקיבוץ הדתי. היה חבר מסור ונאמן לקבוצה ולחבריה, אחראי לאחד מענפי המשק ואחראי במעשיו בכלל. הוא לא הסתפק בידיעותיו ובעמדה שרכש לו במשק הקבוצה, אלא קיבל חופשה למשך שנה כדי להרחיב את ידיעותיו ולמד אותה שנה בישיבת "מרכז הרב" בירושלים ושקד להשלים את ידיעותיו בתורה. שאיפתו לתיקון נפשו ציינה אותו בכל מקום שהותו. בשנת 1941 הצטרף ל"הגנה", והשתתף באימונים ברצינות ובמסירות. בחורף תש"ח, בפרוץ מלחמת-העצמאות, השתלם במקלענות והיה יוצא יום-יום ומקלעו על כתפו, כחבר כיתת פל"ם של הקבוצה, להבטיח את שלום העובדים ואת הדרך אל הנקודה. בסוף ניסן תש"ח נקרא עם כיתתו לביעור קני הפורעים ותומכיהם מכפרי הסביבה. בקרב לכיבוש בית דראס נפצע בראשו בכדור של צלף ואחרי יום של ייסורים בבית-החולים נפטר מפצעיו ביום ב' באייר תש"ח (11.5.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקבוצת יבנה. הניח אישה, יהודית. בתו, שנולדה אחרי מותו, נקראה צביה על שמו.