רוזנטל, וולטר (זאב)

בן מטה והרמן. נולד בי"ב באייר תרע"ג (19.5.1913) ברוגוזן שבפולין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גוייס אביו למערכה ועם גמר המלחמה נשאר בגרמניה והמשפחה הצטרפה אליו. וולטר סיים את בית הספר העממי, אך בהיותו בן חמש עשרה נאלץ לצאת לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. בהיותו בן שמונה עשרה הצטרף לתנועת הנוער "בלאו וייס" ולאחר שנה יצא להכשרה חלוצית. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל ונשלח לאיילת השחר, אך מאחר שביקש להחזיר כספים שלווה לצורך הנסיעה עבר לחדרה ואחר כך לתל-אביב ושם עבד בפועל. כ-1934, שמונה חודשים לאחר עלייתו, פגש חברים מן ההכשרה שהיו בגבעת השלושה והחליט להצטרף אליהם. בגבעת השלושה עבד בעבודת שונות: במחצבות מגדל צדק, בנמל יפו ובנמל תל-אביב, ובמשך שבועות רבים יצא מדי יום לעבודה בפרדסים: בעידור, סבלות וקטיף. זמן מה היה גם עם פלוגת הקיבוץ בסדום שעבדה בתנאים קשים. לאחר פרוץ מאורעות תרצ"ו, כשגברו ההתנכלויות מצד הכנופיות וערביי הסביבה לרמת הכובש ולישובים הסמוכים לה. גוייס וולטר לעזרה בשמירה והוצב בנקודה הקיצונית ביותר של המשק. בכ"ג בתמוז תרצ"ח (22.7.1938) קיבל חופשה של יום אחד כדי לנסוע לגבעת השלושה אל אישתו ובתו והצטרף לנסיעת הפועלים שיצאו לעבודה. בדרך הותקפה המכונית על-ידי כנופיה גדולה של ערבים שהסתתרו מאחורי גדר של פרדס. במטח היריות הראשון נהרגו וולטר ועוד שני חברים שישבו אתו. הוא הובא למנוחות בבית הקברות של גבעת השלושה. הניח אישה ובת. בשנת 1975 הועבר לבית העלמין בפתח תקווה. חבריו הוציא חוברת לזכרו ולזכר שני החברים שנפלו איתו – אנשל שטארגרטר ודניאל לוין. כמו כן הונצח שמו בספר "ימי רמה".